תשובות הרא״ש · כלל ק״ז סימן ו׳ (ט״ו)

ומה שתבע ר' שלמה שיפרע לו רבי ישראל ההוצאה שהוציא על זה [כדי לכוף את ר' ישראל שיעשה לו דין אם יש לו לר' שלמה לברר שתבע את ר' ישראל לבא עמו לדין על תביעת שטר י"ב אלף זהובים וסירב ר' ישראל לבא עמו לדין והוצרך ר' שלמה להוציא על זה הוצאות עד שכפוהו לבא עמו לדין חייב ר' ישראל לפרוע לו כל הוצאות שהוציא על זה] כי כן כתב ר' מאיר מרוטנבורג ז"ל והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק הגוזל בתרא (קי"ב) אמר רבא שליח דבי דינא מהימן כבי תרי והני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא מאי טעמא ממונא הוא דמחסר ליה דבעי למיתב זוזי דפתיחא פי' אם שלחו בית דין שליח להזמין את ראובן לבא לדין עם שמעון ולא בא ראובן שליח נאמן כשני עדים ואין צריך להעמיד עליו עדים כשמזמינו לבא לדין והני מילי לשמתא כלומר מנדין את ראובן על שלא בא לבית דין על נאמנות השליח שאומר שהזמינו אבל לפתיחא לא כלומר אבל לכתוב נדוי על ראובן אין סומכין על השליח אלא אם כן יש אחר עמו שמעיד שהזמינו לבית דין לפי שיש לראובן חסרון ממון בעדות השליח שהרי כשיבא ראובן לבית דין להתיר לו נדויו לא יתירו לו עד שיפרע ראובן שכר הסופר שנתן שמעון לסופר לכתוב נדוי על ראובן ומכאן דקדק רבינו מאיר ז"ל אף על גב דמוכח בסנהדרין בריש זה בורר (כ"ג) שאין הנתבע חייב לשלם לתובע ההוצאה שהוציא כדי לתבעו לדין מדקאמר התם שכופין את הלוה לדון בעירו שלא יצטרך המלוה להוציא מנה על מנה הני מילי כשאינו מסרב לבא לבית דין אבל אם תבעו לדין ולא רצה לבא עמו לדין וצריך התובע להוציא הוצאות לכופו שירד עמו לדין חייב הנתבע לשלם כל אותן ההוצאות מדחזינן הכא שחייב ראובן ליתן לסופר שכר הכותב שכתב הנדוי על ראובן שסרב לבא לדין וההוצאה שחייבתי את רבי ישראל שיפרע לר' שלמה אחר שיברר רבי שלמה בעדים שתבע את ר' ישראל שיבא עמו לדין על התביעה הזאת וסרב לבא עמו לדין לא תהיה פרעון הוצאתו בשבועת רבי שלמה שישבע כמה הוציא ויטול אלא יברר רבי שלמה כל הדרך שהוצרך לילך לכוף את רבי ישראל שיעשה לו דין והשלוחים ששלח וכיוצא בזה ושכר הסופר ובית דין ישומו כמה היה ראוי שיוציא רבי שלמה בדרכים הללו ובהוצאות השלוחים והסופרים ועל פי שומת בית דין יפרע ר' ישראל לר' שלמה כל ההוצאות שהוציא עד שהביאו לבית דין ונפסק הדין ועל כתב החרם שהיו עדיו קצת מטושטשין ואמר ר' ישראל שהיה מזויף עמדתי עליו ונראה לי שאינו מזוייף ודנתיו בחזקת כשר ומקויים כשבאו לפני לדין ר' שלמה בן אלבגיל ורבי ישראל אלחדיד בצווי גבירתנו המלכה מב"ת והביאו לפני כל הטענות שטענו בויליאריאל לפני הדיינים ובואלדוליר לפני הרב רבי משה ן' חביב יצ"ו ודקדקתי בטענות שטען רבי שלמה שאמר שנתן לרבי ישראל י"ב אלף זהובים בעיסקא ושאבד ממנו השטר ושבא ליד רבי ישראל ור' ישראל השיב שפרעו והחזירו לו וקרע ומתוך טענותיהם חייבתי את רבי ישראל כי נראה לי שאין להאמין לרבי ישראל בדבריו מטעמים וראיות שכתבתי בפסק דין למעלה ולאחר שחייבתי את רבי ישראל היה ראוי שיפרע לר' שלמה י"ב אלף זהובים של העסקים כי הוא לא כפר בתחלת העיסקא ובשטר אלא שטען שפרע כל השטר ואני לא האמנתיו על הפרעון נמצא שהשטר עדיין בחזקתו וכאלו הוא ביד רבי שלמה שלם ומקויים כי ר' ישראל הודה שנכתב עליו שטר של י"ב אלף זהובים אלא שטען שפרעו ואני לא האמנתיו על הפרעון אלא שרבי שלמה אמר שנפרע במקצת השטר ושעשו פנקס והביא לפני נוסח הפנקס מקויים וחייבתיו לפרוע סכום הממון הנזכר בפנקס ואלמלא הפנקס (לא) היה צריך לפרוע כל הי"ב אלף זהובים שהיו כתובים בשטר ואף על פי שהיה בידי נוסח הפנקס מקויים לא רציתי לפסוק הדין עד שיביא רבי שלמה גוף הפנקס לפני וזה עשיתי לפנים משורת דין כיון שהביא רבי שלמה נוסח הפנקס מקויים וגם בלא פנקס היה חייב לפרוע כמו שכתבתי אלא כדי לברר הדבר עשיתי וגם רבי שלמה לא ערער בדבר כי היה בטוח שיביא הפנקס והלך רבי שלמה להביא הפנקס וחזר ואמר שלא היה יכול להביא הפנקס ושלחתי אחרי שלשה עדים החתומים על הפנקס ובאו עד הלום ודרשתי וחקרתי אותם כל אחד לבדו ונמצאת עדותם מכוונת שהעתיקו אותו הנוסח מגוף הפנקס שהיו חתומים עליו ר' שלמה בן אלבגיל ור' ישראל בן אלחדיד בלי זיוף ובלי שום טעות אלא בדקדוק ובכיון ונראה לי שהפסק כמו שפסקתי אותו הוא קיים אף על פי שלא הביא גוף הפנקס כי הנוסח מקויים הוא כמו הפנקס ואף אם לא היה בידו פנקס ולא נוסח פנקס היה צריך לפרוע לו יותר ממה שחייבתי על כן פסקתי שחייב רבי ישראל לפרוע לרבי שלמה זה כל הנזכר בפסק דין כאלו היה גוף הפנקס.