תשובות הרא״ש · כלל ק״א סימן א׳ (ג׳)

אמת כי הגאונים כתבו אף על פי שאין דנין דיני קנסות בזמן הזה מ"מ מכריחין אותו עד שיקבל עליו לפי חכמי דורו ואין זה כמו לינקטי בכובסיה עד דשבקיה לגלימיה ולא מסרו אפי' הכתוב והמקראות אלא לחכמים ראשי דורות הקובעים ונוטעים משמרות ופעמים להקל מדיני הגמרא ופעמים להחמיר כדי לעשות סייג וגדר לצורך השעה וגם חכמים עשו מעשה (סנהדרין מ"ו) באחד שהטיח באשתו כו' ומעשה באחד שרכב על סוס וכו' ובמקום שיש מנהג ותקנה שנעשה בחבר עיר ופאתיה ורביה אמת שהמנהג עוקב את ההלכה כן יש בירושלמי ונהרא נהרא ופשטיה ומה שכתבת שאמו עדיין בחיים זה מועיל לקנס הקהלות לא לקנס הגמרא ומ"מ הכל תלוי בתקנה ומנהג המקום ולפי ראות עינים של הפושע וכן שמעתי מהר"ר יעקב באחד שתבע לחברו לדין ואמר אביך הפסיד לי שהלשין עלי לגוים ופטרו מורי ז"ל ואמר דין מסור קנס הוא כן משמע בירושלמי דמסכת כלאים ובמקום הראוי לקנס קונסין ולא במקום אחר כמשמעו בפ' השולח (מ"ד) הצורם אזן בכור ומוכר עבדו לגוי לא קנסו בנו אחריו וכן העובד שדהו בשביעית דוקא איהו דעביד איסור קנסו ולא בנו אלמא כל דיני קנסות תלוי במנהג העיר כדעת ההלכה בפ"ק דקדושין (כ"ח) הקורא לחברו ממזר והמנהג תלוי באנשי מקומם ולפי חרחור דברי ריב שהתחיל ר' אלכסנדראי לחרף ושלום כנפש משרתך יקר העלוב בן הר"ר שמואל הלוי ז"ל.