תשובות הריב״ש · חלק תס״ח סימן ז׳

הגיע הקטן לי"ג שנה ויום אחד והקטנה לי"ב שנה ויום אחד והביאו סימנין הרי הם כגדולים לכל דבריהם דבר תורה ואע"פ שאינן יודעין בטיב משא ומתן כל שהם בני דעת ואינם שוטים גמורים אלא שתקנו חכמים שלא ימכרו בקרקעות כלל אא"כ יודעין בטיב משא ומתן וכן תקנו שאף אם יודעין בטיב משא ומתן שלא ימכרו אלא דוקא בקרקעות שהם שלו אם שנתנום לו במתנת בריא או שלקחם לו האפטרופס שלו אבל קרקעות שירש מאביו או משאר מורישיו או שנתנום לו במתנת שכיב מרע שהיא כירוש' אע"פ שהוא גדול בשנים והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר עד שיהא בן עשרים וכל זה מתבאר בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ה:) דגרסינן התם שלח ליה גדול בר מנשי לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת י"ד שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מהו שלח ליה אם יודעת בטיב מו"מ מקחה מקח וממכרה ממכר והוא שהביאה סימנין ודייקינן ולישלח ליה תינוק בן י"ג שנה ויום אחד ומהדרינן מעשה שהיה כך היה ודייקינן תו ולישלח ליה תינוקת בת י"ב שנה ויום א' ומהדרינן מעשה שהיה כך היה. הנה מפורש שהתינוק בן י"ג שנה ויום אחד או התינוקת בת י"ב שנה ויום אחד והביאו סימנין ויודעין בטיב משא ומתן מקחן מקח וממכרן ממכר וכן נמי בההוא עובדא דמייתי התם ההוא פחות מבן כ' דאזל וזבן נכסיה וכו' ומוכח התם דבקרקעות היא דאלו במטלטלין לא בעינן יודע בטיב משא ומתן כיון שהוא גדול דאמרינן התם אמר רב הונא בריה דרב יהושע ולעדות עדותו עדות כלומר אע"ג דבמכירה בעינן יודע בטיב משא ומתן לעדות עדותו עדות אע"פ שאין יודע בטיב משא ומתן כיון שהוא גדול אמר מר זוטרא לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי [לא פירוש] אין עדותו עדות דס"ל למר זוטרא שאין עדותו עדות אלא במה שיכול למכור וכיון שאין יודע בטיב משא ומתן כמו שאין ממכרו ממכר בקרקעות כך אין עדותו עדות בקרקעות עד שידע בטיב משא ומתן אמר ליה רב אשי לאמימר מאי שנא מטלטלי דזביני' זביני אלא מעתה הא דתנן הפעוטות מקחן מקח וכו' הכי נמי דעדותן עדות א"ל התם בעינן ועמדו שני האנשים וליכא הרי נתבאר כאן שבמטלטלין מקחו מקח וממכרו ממכר אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן כיון שהוא גדול ובזה יפה כחו מן הפעוטות שאין מוכרין אף במטלטלין אא"כ יודעין בטיב משא ומתן כמו שיפה כחו מהם בקרקעות שהפעוטות אין מוכרין אע"פ שיודעין בטיב משא ומתן והגדול מוכר כל שיודע בטיב משא ומתן ועוד כתב הרא"ה ז"ל דמדאמרינן בפעוטות דאם יש להם אפטרופוס אין ממכרן ממכר במטלטלין משמע דבגדול אפילו יש לו אפטרופוס כגון שמינה אותו להן אביהן לזמן ידוע אעפ"כ מיד שהוא גדול מקחו מקח וממכרו ממכר כאלו אין לו אפטרופוס אלא שאין מוציאין הנכסים מיד אפטרופוס למוסרן ליורש כל אותו זמן שצוה המוריש ויש הוכחה לדבריו בסוף פרק מציאת האשה (כתובות ע.) דמוכחינן דפעוטות שיש להן אפטרופוס אין מוכרין כלל ממתני' דקתני אין מעשה קטנה כלום גבי משליש מעות לבתו אלמא טעמא דקטנה הא גדולה אף ביש לה אפטרופוס דומיא דההיא שהמעות ביד שליש מוכרת וכל מה שאמרנו מזה הגדול שמוכר בקרקעות כשהיא יודע בטיב משא ומתן הוא דוקא בקרקעות שלו אם שקנאם לו האפטרופוס או שנתנו לו במתנת בריא אבל אם הקרקעות נפלו לו בירושה מאביו או משאר מורישיו אין יכול למכור אע"פ שהוא גדול ויודע בטיב משא ומתן עד שיהא בן עשרים כדאפסיקא הלכתא התם (בב"ב קנ"ו.) בהדיא כשמואל דאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים וההיא דגדול בר מנשי שהבאתי למעלה היא בקרקעות שלו שלא נפלו בירושה וכבר הוכחתי למעלה דהא דולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים בקרקעות דוקא היא ולא במטלטלין ודעת הרמב"ם ז"ל וכל הראשונים והאחרונים ז"ל דנכסי אביו לאו דוקא דהוא הדין קרקעות שאר מורישין אלא שדברו בהוה וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל וכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל שהטעם בכלם שוה שחששו חכמים ז"ל שכיון שבאו לו בירוש' דלא טרח בהו וממילא אתו ליה לא קפיד עליהו ומזבין להו לכלהו משום דינוקא מקרבא דעתיה לגבי זוזי אע"פ שיודע בטיב משא ומתן עד שיהא בן עשרים שהרי עמד על דעתו והרי הוא כבן שבעים שנה ואיתיה להאי טעמא בכל מה שבא לו בירוש' אבל בקרקעות של עצמו שלא באו לו בירוש' כיון דטרח בהו קפיד עליהו וכן באותן שנתנו לו במתנה דאי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה ולאו ממילא קאתי ליה. אלא שהרשב"א ז"ל כתב דדוקא נכסי אביו ולא נכסי שאר מורישיו וכ"כ דדוקא בן אבל לא בת דכיון דלא שכיח לא תקינו בה רבנן ובכל זה לא הודו לו ואמנם אף בנכסי אביו דוקא למכור בעינן בן עשרים אבל לתת לא אלא מתנתו מתנה אפי' בנכסי אביו כיון שהוא גדול ואע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואפי' בקרקעות דבמתנה לא תקון רבנן מידי וכיון שמן הדין משאו ומתנו קיים כיון שהוא גדול לענין מתנה העמידוהו חכמים על דינו כדאמרינן התם (קנ"ה:) אמר אמימר מתנתו מתנה א"ל רב אשי לאמימר מאי שנא זביניה דלא דילמא מוזיל ומזבין כ"ש מתנה דלא מטא ליה ולא מידי ולטעמיך זבין שוה חמשה בשיתא ה"נ דזביניה זביני אלא קים להו לרבנן דינוקא מקרבא דעתיה לגבי זוזי ואי אמרת זביניה זביני מזבין להו לכלהו נכסיה גבי מתנה אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה אמור רבנן מתנתו מתנה כי היכי דלעבדו ליה מיליה ואפסיקא הלכתא התם (קנ"ו.) כאמימר והסכימו המפרשי' ז"ל דאף בנכסי אביו היא ואף בשאינו יודע בטיב משא ומתן :