הגיע לשש שנים שלמות אם חריף ויודע בטיב משא ומתן אז מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין ומדרבנן שתקנו לו כן משום כדי חייו אבל לא בקרקעות מן הזמן הזה עד שהוא גדול נקראו פעוטות ועליהם שנינו בגטין פרק הנזקין (גיטין נט.) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמרינן בגמרא עד כמה ואיכא מאן דאמר כבר שית כבר שבע ואיכא מאן דאמר כבר שבע כבר תמני ואיכא מאן דאמר כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד כפום חורפיה ואמרינן נמי עלה (בסוף פרק נערה שנתפתתה) [התם בפ' הנזקין] ומתנתו מתנה אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת אחד מתנת בריא וא' מתנת ש"מ הנה נתבאר מזה שבהגיע לשש שנים משאו ומתנו במטלטלין קיים כשיהיה חריף ויודע בטיב משא ומתן ושם ג"כ בפ' הנזקין אמר ר' אבא אמר רבי יוחנן משום כדי חייו ומ"מ יכולין הם למכור כמה שירצו ואפילו שלא לצורך מזונותיהם דכיון דתקון רבנן שיהא ממכרו ממכר משום כדי חייו לא פלוג רבנן בין מוכר כדי חייו או יותר מכדי חייו וכמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל מדאמרינן במתנה דאפילו במתנה מרובה ואפי' מתנה מועטת ש"מ אף על פי שעתה אין בזה כדי חייו אלא דכיון דתקון רבנן כי היכי דלעבדו ליה מיליה לא פלוג וכן הסכים הרשב"א ז"ל אע"פ שרבינו האי ז"ל לא כתב כן בספר המקח. וכן אין הפרש בזה בין שהמטלטלין ההם קנאם הוא עצמו או נתנו לו במתנה בין שירשם מאביו או משאר מורישיו אלא בכלן יכול למכור דהא סתמא תנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ולא מפליג בין נכסי אבוה לנכסי דידיה וכן מוכיח בבאור בס"פ מציאת האשה (כתובות ע'.) דאמרי' התם עלה דמתניתין דפעוטות לא שנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממאי מדקתני מתניתין אין מעשה קטנה כלום כלומר גבי משליש מעות לבתו ליקח לה שדה והיא אומרת ינתנו לבעלי וקתני מתניתין דבגדולה שומעין לה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ש"מ כיון שהמעות ביד שליש שהוא כמו אפטרופא אין מעשה הקטנה כלום בהם אע"פ שהם מטלטלין הנה מכאן ראיה ברורה דההיא דהפעוטות אפילו במטלטלין שהניח להן אביהן היא דאי לא מאי מייתי ראיה ממתני' דהתם מטלטלין שהניח לה אביה בירוש' או במתנת שכיב מרע שהיא כירושה כדאמרינן התם טעמא דרבי מאיר משום מצוה לקיים דברי המת אלא ודאי במטלטלין ליכא הפרישא בין שלו בין הורישם לו אביו דהא דאמרינן בבבא בתרא בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ו.) ובגטין פרק התקבל (גיטין ס"ה.) ולמכור בנכסי אביו קרקעות ובס"פ מציאת האשה גבי פעוטות כתב וז"ל אבל מקרקעי לא עד שיביא שתי שערות או שיהא בן כ' שנה ע"כ ומדקא' עד עשרים נראה דבנכסי אביו מיירי וש"מ דבמטלטלין אפילו בנכסי אביו יכול למכור וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל (פכ"ט מהלכות מכירה) שכתב וז"ל אבל בקרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו אין ממכרן ממכר עד שיהא בן עשרים שנה עד כאן הנה מבואר מדבריו שלא אמרו ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים אלא בקרקעות אבל במטלטלין לא ואע"פ שהמטלטלין נמי איקרו נכסי מיהו בכמה דוכתי אשכחן לשון נכסי בקרקעות לחודיהו כדכתיב עושר ונכסים וכבוד ומדקאמר עושר ואמר נכסים ש"מ עושר היינו מטלטלין ונכסים קרקעות ות"ר בפרק מי שמת (בבא בתרא קמ"ה:) עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל אגדות עתיר סלעין עתיר תקוע זה בעל פלפול עתיר משח עתיר כמס זה בעל שמועות הכל צריכין למרי חטיא גמרא. דשמעת מינה דנכסין הכא לא משמע לא סלעין ולא משח ולא חטיא ולא שאר מטלטלין אע"ג דכולהו איקרי נכסי הנה נתבאר שכל שהגיע לעונת הפעוטות מוכר ונותן במטלטלין כרצונו בין שהם שלו שקנאם הוא או שנתנום לו במתנה בין שירש מאביו או משאר מורישיו. אמנם זהו דוקא בשאין לו אפטרופוס אבל יש לו אפטרופוס אין מעשיו כלום אפי' במטלטלין כיון שעדיין קטן הוא דהא טעמא הוא משום כדי חייו ולא מן הדין וכיון שיש לו אפטרופוס אם צריך למזונות הנה אפטרופוס ימכור למזונותיו והכי גרסינן בסוף פרק מציאת האשה (כתובות ע'.) לא שנו אלא שאין שם אפטרופס אבל יש שם אפטרופס וכו' ובין אפטרופוס שמינהו ב"ד או שמינהו אבי יתומים או בעל הבית שסמכו יתומים אצלו מעצמם והוא משתדל בנכסיהם שדינו כדין מינהו אבי יתומים כדאיתא בפרק הנזקין (גיטין נ"ב.) בכלן כיון שהם יכולין למכור לצורך היתומים נסתלק כח היתומים במשא ומתן דהא ליכא טעמא דכדי חייו . אמנם ר"ח ז"ל כתב וכן בתוספות (בכתיבות ע'. בד"ה אבל וכו') דמתנתם מתנה אע"פ שיש להם אפטרופוס שלא הורע כח היתומים אלא במכירה לפי שהאפטרופין יכולין למכור בעדם אבל במתנה כיון שאין האפטרופין יכולין לתת כלום מנכסי היתומים לא הורע כח היתומים במתנה מפני האפטרופוס וכיון שמתנתם מתנה כשאין להם אפטרו' ה"ה נמי בשיש להם אפטרופוס. ויש מי שלא חלק בזה אלא מתנה כמכר היא וכשם שאינו מוכר אפי' במטלטלין כשיש לו אפטרופוס כך אינו נותן וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פכ"ט מהל' מכירה) אבל נראה מדבריו שמדעת האפטרופוס מתנתו מתנה ומקיים האפטרופוס במתנת הקטן אע"פ שאין האפטרו' לבדו יכול לתת כלום מנכסי היתומים :
תשובות הריב״ש · חלק תס״ח סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
