תשובות הריב״ש · חלק תס״ד סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הצד הב' שאין בו רבית כלל הוא כגון שלא פרע המוכר ללוקח בזמנו אם המס אם הקרן והוחלט הקרקע ללוקח לגמרי כפי מה שהתנו בזה נראה שאין כאן רבית כלל ואין צריך לומר שאין כאן רבית מחמת מה ששוה הקרקע יותר מן המעות שנתן שזה מותר גמור כדתנן במתני' (ס"ה:) הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכן היה ביתוס בן זונן עושה ע"פ חכמים דאלמא זה מותר גמור הוא דאין זה אגר נטר לי' אע"פ שהקרקע שוה יותר לפי שאין זה מתרבה מעט מעט ואם היה פורע בזמנו לא היה נחלט אלא כהרף עין הקרקע נחלט לו בבת אחת ואין זה אלא כעין קנס ולא מבעיא בקרקע דשרי דאין אונאה לקרקעות אלא אפילו בזוזי שרי כההיא (דב"ב קס"ח.) דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דאם הגיע זמן ולא פרע יתן למאן דאמר אסמכתא קניא אלמא אין בזה כלל משום רבית וכן כתב בפי' הרב ן' מאגש ז"ל אלא אף מה שנתן לו מן המס בתוך הזמן ג"כ אין כאן רבית שהרי כיון שהוחלט לו הקרקע הוה ליה מכר למפרע משעה ראשונה דהא ודאי קני לך מעכשיו אמר לי' דאי לא לא היה חולט לו דהו"ל אסמכתא דכל דאי לא קני וכיון דע"כ נדון זה בדאמר ליה מעכשיו א"כ כשהוחלט הויא ליה מכירה למפרע שקנה הקרקע בסך הק' ליטרין שקבל ממנו וא"כ הוברר הדבר שכשאכל הפירות כדין אכל ואין כאן רבית ואע"פ שמתחלה ודאי היה אסור לאכלן כיון שאפשר לבא לידי רבית קצוצה אם לא יוחלט לו הקרקע והו"ל צד אחד ברבית ואסור לרבנן דקיי"ל כוותייהו (ב"מ ס"ג.) וכמו שאכתוב בסמוך מ"מ כשנתקיים המכר למפרע לכ"ע כדין אכל ואין כאן רבית אלא שמתחלה עבד אסורא כשנכנס לספק זה והיינו דגבי מתני' דמכר לו שדהו ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור אמרינן בגמרא (ס"ה:) דכי אמר ליה לכי מיתית קני מעכשיו משלשין את הפירות כלומר משימין אותן ביד שליש לפי שהלוקח אסור לאכלן שמא לא יתקיים המכר ומקצת המעות שנתן בדמי הקרקע הוו הלואה וא"כ מעתה אסור לאכלן משום דצד אחד ברבית אסור וגם המוכר אסור לאכלן דשמא יתקיים המכר למפרע ומדינא הם של לוקח ונמצא שאכלן המוכר בשכר המתנת קצת דמי המכירה שהמתין ללוקח ואסור משום צד א' ברבית ולזה יושמו הפירות ביד שליש ואם יתבטל המכר יטלם המוכר ואם יתקיים המכר למפרע אז יטלם הלוקח כדינו וכמו שכתוב מבואר בפירוש רש"י ז"ל ואע"פ שבנדון זה לא אכל הקונה פירות הקרקע אלא המוכר נתן לו במעות אין היזק בזה שכיון שהקרקע נחלט לקונה למפרע נמצא שהמעות שקבל בכל שנה הם שכירות הקרקע ולא רבית כלל:
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.