תשובות הריב״ש · חלק תס״ד סימן ג׳

תשובה נראה שיש במכירה זו שלשה צדדין צד אחד שהוא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין וצד שני שאין בו רבית כלל וצד שלישי שהוא אסור מדרבנן הצד הא' שהוא רבית קצוצה הוא כגון שהמוכר החזיר מעותיו לקונה לאחר זמן כמו שנראה שהתנו ביניהם שיוכל להחזיר לו מעותיו אם לעולם אם לזמן ידוע. ובענין זה אין ספק שכיון שהחזיר לו מעותיו הרי נתבטל המכר למפרע ולא קנה גוף הבית או השדה ונתברר שעד עתה היו המעות הלואה ביד המוכר וא"כ הפירות שאכל בנתים הם רבית קצוצה ויוצאה בדיינין והא לא עדיף ממשכנתא בלא נכיתא דהויא רבית קצוצה אליבא דרבינא וקיי"ל כוותיה (בב"מ ס"ז.) וכמ"ש הרב אלפסי ז"ל ואע"ג דבריש פרקא דאיזהו נשך (ס"ב.) אמר רבינא גופיה והא משכנתא בלא נכיתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין וכו' אלמא ס"ל דאבק רבית הוא התם באתרא דלא מסלקי דכיון דלא מסלקי הויא כמכירה גמורה לאותן השנים ואבק רבית הוא דהויא כדאמרי' עלה אינהו בתורת זביני אתו לה והיינו משום דלא מסלקי אבל באתרא דמסלקי ודאי רבית קצוצה הוא לרבינא וקיי"ל כוותיה והכא דכותה וכ"ש הוא שהרי בכאן אין המלוה אוכל פירות בית או שדה אלא הלוה נותן לו רבית דבר קצוב לשנה והוה ליה רבית גמורה הבאה מלוה למלוה ואי משום שההלואה היתה בלשון מכירה שמוכר לו על ביתו מאה דינרין בכל שנה לעולם אין הלשון גורם אלא הענין גורם וכיון שהחזיר לו מעותיו הרי למפרע היתה הלואה גמורה והוי כההיא דאמרינן בגמ' (שם ס"ז.) גבי זביני דאסמכתא כגון ההיא דאת ונולא אחי דכי מייתי זוזי הדרא ארעא ופליגי אמוראי התם פירי אי הדרי או לא אי אבק רבית הוו או רבית קצוצה ואמרי' במסקנא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר הונא והסכימו הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל וכל האחרונים ז"ל דהכי קיי"ל כרבינא דעבד בה עובדא ומעשה רב אלמא אע"פ שהיה מכר גמור שמכר לו השדה ואכל הפירות בתורת מכירה כיון שהמכר היה מתבטל למפרע כשפרע לו מעותיו אשתכח דזוזי הוו הלואה גביה ואכילת הפירות הוי רבית קצוצה והדרי ואע"פ שלא הלוה לו בלשון הלואה אלא בלשון מכר ואפילו לדברי הראב"ד ז"ל שכתב דזביני דאסמכתא לא הוו רבית קצוצה ורבינא דחשיב ואפיק פירי לא מדין רבית קצוצה החזירם אלא מדין גזל כדין אוכל מה שאינו שלו ולא בתורת אבק רבית אכלם אלא כסבור שהם שלו. אפ"ה בנדון זה יש לומר דהוי רבית קצוצה דהתם מתחלה על דעת מכר ירד ואכל כמו שאוכל פירות שדהו אבל בנדון זה שהיה מתחלה הלואה בקציצה שיתן לו הלוה כך וכך בכל שנה ולא היה המלוה אוכל פירות הבית או השדה אלא הלוה היה נותן לו הרבית במעות בכל שנה כמו שקצצו ודאי רבית גמורה היא אע"פ שהיה בלשון מכר. ומ"מ כל האחרונים ז"ל לא הסכימו לדעת הראב"ד אלא טעמא דרבינא משום דס"ל דזביני דאסמכתא כיון דארעא הדרא פירי נמי הדרי מדין רבית קצוצה והכי נמי משמע בערכין (ל"א.) דתנן התם גבי בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית ואינה רבית ופרכינן בגמרא והתניא והרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה ושניא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחברו וכו' מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו וכו' אלמא דבית בבתי ערי חומה שגואל תוך י"ב חדש הוו פירי ללוקח רבית קצוצה לרבנן דס"ל צד א' ברבית אסור כדתניא בברייתא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה ופירשו בירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ב) כאן התירתה תורה כלומר בבית ערי חומה ולא במקום אחר אלמא דכגון זה במקום אחר אסור מן התורה אע"ג דהוי מכירה מתחלה והיינו כרבינא דסבר דזביני דאסמכתא רבית קצוצה נינהו ומתני' דקתני הרי זו כמין רבית ואינה רבית הא מוקמינן לה כרבי יהודה ומשום דהוי צד א' ברבית. ובנדון זה נמי אע"פ שהוא בלשון מכירה כיון שהמוכר התנה שיהא יכול לסלקו כשמסלקו הרי אין כאן מכירה ואשתכח דזוזי הוו הלואה גבי דמוכר והמס שקבל הלוקח בכל שנה הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינין: