תשובות הריב״ש · חלק תי״ג סימן ו׳

הקדמה הא' דשטר שעדיו מרובין ונמצא [אחד] מהן קרוב או פסול או שנים מהן קרובין זה לזה תתקיים עדות בשאר והרי הוא כאלו הפסול לא חתם כלל דאמרינן השנים הכשרים חתמו בהכשר השטר והפסול חתם אחר כן מעצמו ואף אם הוא חתום באמצע או ראשון אמרינן רוחא שבקו הכשרים ושם חתם זה וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בשם הגאון בפ"ק דמכות וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהלכות עדות) וז"ל הרב אלפסי ז"ל שם וחזינן לגאון דקאמר הני מילי בעדות על פה אבל שטר שיש בו ג' עדים ושנים מהם קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמו כמאן דאמרי לאסהודי אתי לא מבטלינן ליה לשטרא מספיקא אלא תתקיים בשאר דאמרינן דלמא חד שבק רוחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חברו עכ"ל. ויליף לה מברייתא דבריש פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ב:) וכבר כתב שם הרמב"ן ז"ל דבין שהפסול ראשון בין שהוא אחרון וכתב שהוא טעות מי שאומר דדוקא כשהפסול ראשון אלא כ"ש אם הוא אחרון גם בעל הלכות גדולות כתב בשם רבנן קמאי דאפילו בשטר שחתומים שני עדים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול שעדות השני קיים ומשבעינן ליה אפומא דהאי עד כשר דס"ל דעד אחד בשטר זוקק לשבועה וכן הסכים הרמב"ן ז"ל בפרק גט פשוט וכן הוכיח הרשב"א ז"ל בארוכה שם בראיות ברורות לא כדברי אנשלמה ראובן שנטה לפשט הירושלמי (כתובות פ"ב ה"ד) והרשב"א דחה אותו מהלכה בשתי ידים והרמב"ן ז"ל פי' הירושלמי בדרך אחרת מסכמת לזה לפי שלא מצא כן לגאונים ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות טוען ונטען) לפיכך שטר שיש בו עד אחד וכו' הרי זה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ע"כ וכן דעת הראב"ד ז"ל כמו שנראה ממה שהשיגו על הר"ם ז"ל :