מה שטוען ששטר ההטפסה פסולה מפני שהטפסה צריכה ב"ד ובכאן שנים מהן קרובים זה לזה והשטר פסול ששנים שדנו אין דיניהם דין (סנהדרין ב':) כבר כתבתי למעלה שהטפסת מתנת קרקע אינה צריכה ב"ד וכל שכן מתנה זו שמוכיח מתוכה שנתן להטפיסה וגם המנהג להטפיסה ושני עדים כותבין עדותן בלא צואת בעל דבר שראו שטר שכתוב כך וכך וב"ד דנין ע"פ עדות זו ואע"פ שבשטר זה הם אמרו שהם ב"ד מ"מ כיון שהדבר אין צריך ב"ד כי אם עדות השטר נכשר בתורת עדות דכי אמרינן בפ' זה בורר (סנהדרין ל'.) בההיא אודיתא דחתימי עלה תרי סהדי ודלמא כשמואל ס"ל דמשמע דכיון שחתמו בב"ד ואינן אלא שנים ההודאה פסולה אע"ג דהודאה בפני שנים התם הוא משום דלא הוה כתיב אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה כמו שפי' המפרשים ז"ל ומשו"ה איכא למיחש דכיון שהם חתמו בתורת ב"ד דס"ל כשמואל ובהודאה בב"ד כותבין בלא צואת בעל דבר דאין צריך לומר כתובו כדאיתא התם גם אלה טעו וכתבו בלא צואת בעל דבר והם עדים ולא דיינין והיה צריך לומר כתובו ואדרבה משם ראיה למה שכתבתי לפי מה שפירשו בו המפרשים ז"ל דטעמא משום דלא כתיב בה אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה הא אם נכתב בה כן כשר אע"פ שחתמו שנים בתורת ב"ד כיון דבהודאה כזו די בעדות שנים דבדבר שאין צריך ב"ד אם כתבו ב"ד לא גריעי מעדים בנדון זה ג"כ השטר נכשר בשנים הכשרים ואע"פ שהשלישי נמצא פסול. וכי תימא אפי' יהיו עדים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדות כלן בטלה ואפי' הן מאה זה אינו כי אם בעדות על פה ונתכונו כלן להעיד אבל בעדות בשטר עדים מרובין שחתמו בשטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר כמו שאכתוב בסמוך. וכי תימא והלא כתוב בשטר ההטפסה שנתקיים השטר בפניהם כראוי וקיום ב"ד בעינן בשלשה. י"ל שהם אינם מעידים שהיו הם ב"ד על הקיום אלא שמעידין שבפניהם נתקיים השטר כראוי בפני ב"ד אחרים וכבר דנתי לפני מורי הר"ן ז"ל דאע"ג דקיום ב"ד בשלשה כיון דלא בעינן רשות בעל דבר ומקיימין אפילו עומד וצוח אף שני עדים כותבין עדותן בלא רשותו שמכירין החתימות אלא שצריך עוד ב"ד לקבל עדותן מתוך כתבם זה וחותמין הב"ד ונתקיים השטר ובנדון זה ג"כ השטר נתקיים בפניהם כראוי בפני שלשה אחרים ונכתב בשטר המתנה ואלו הטפיסו המתנה כמו שהיה [רשות בידם כמו שכתבתי למעלה ולא הטפיסו הקיום אלא שמעידין שהיה] השטר מקויים ושהם ראו כשנתקיים. ומ"מ אין אנו צריכין לכל זה דאף אם נודה לשכנגדנו דהטפסה זו צריכה ב"ד של ג' הטפסה זו כשרה אחרי העיון והחקירה יורדת לעומקא דדינא וזה מתבאר בשלש הקדמות:
תשובות הריב״ש · חלק תי״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
