שאלת הרי שהיו ראובן ושמעון דרים זה כנגד זה במבוי מפולש רחב ארבע אמות המפסיק ביניהם אמנם עליותיהן יוצאות אלו לקראת אלו מחוץ הכותלים כאמתים שלש ובעליית ראובן שהיא למעלה מעליית שמעון פתח ראובן זה שנתים ימים חלון פונה על גג שמעון ושמעון לא סייעהו ולא מחל לו גם כשראהו לא ראינו שערער ולא מיחה בפי' אך לפי הנשמע שהיה אומר לו שמעון לראובן כל היום בינו לבינו אתה ידעת היותנו קרובים ושכנים טובים עד היום וזה ימים פתחת חלון כנגדי ומזיקני בראיה על גני שאני וסיעתי נפנים לנקבינו שם כשאר השכנים הניפנין בגגותיהן ואין לי מקום להגין בו ממראית עינך יהי מוסרך לסתמו וראובן משיבו אמת אמרת כי אתה וסיעתך נפנים בגגך כי כן אנחנו עושין ושכננו איש בגגו אמנם אתה ידעת כי אין שום מעקה ומחיצה מבדלת בגני השכנים ואינם מכריחים איש לחברו אך כל הרוצה להצניע עצמו מגג חברו עושה בתוך שלו מחיצה קלה הוצא ודפנא ונפנה אחר מחיצתו עשה כן גם אתה כי סוף סוף אתה צריך לעשותה מחמת גגות השכנים כלם ועם הסתרתך מהם תסתר מחלוני פתחתיו לאורה לאויר ולרוח מצויה והחזקתי בו שנתים ימים ואיך אבטל מעשה ידי בחיי אחר שאינו מוכרח מטעמים הללו ועוד שאין הזק ראיה בגגות זהו כלל דבריהם:
תשובות הריב״ש · חלק ת״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.