תשובות הריב״ש · חלק ת״ד סימן ג׳

תשובה תחלה ראוי לבאר אם לא הי' המחילה והחוב נמשכים מהפסק דין היה ביניהם לפי דברי ראובן המלוה וגם שאין מעידים על הפשרה שטוען ראובן שנעשית ביניהם אחר כן בשעת ההתפסה אלא שזה מוציא שטר חובו וזהו מוציא שטר מחילתו ושניהם ביום אחד מה דינו ואח"כ אבאר בנדון זה ואומר שזה תלוי בידיעת מי נעשה ראשון שאם נודע שהחוב נעשה ראשון והמחילה אח"כ בו ביום ודאי הכל נכלל בשטר המחילה דאע"ג דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה וגם לא עביד איניש דפרע ביומיה ר"ל ביום עצמו שנעשית ההלוא' ומטעם זה אמרי' בפ"ק דמציעא (י"ז.) באוקימתא קמייתא דהמוצא שער חוב וכתוב זמנו בו ביום יחזיר למלוה דאי משום פרעון לא עביד איניש דפרע ביומיה ואע"ג דהיכא דנפל איתרע לי' וחיישינן לכל מאי דאפשר ומשו"ה חיישי' לפרעון היכא דלא כתוב זמנו בו ביום אע"פ שהוא תוך זמן הפרעון דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה וכמ"ש המפרשים ז"ל שם במציעא מ"מ יותר רחוק הוא שיפרע אדם ביום עצמו שלוה ולהא חיישי' אע"ג דנפל לפום אוקימתא קמייתא דהתם ואעפ"כ בכאן כיון שמחלו אח"כ מכל חוב שבעולם ומכל תביעה עד היום הרי חוב זה בכלל על כל פנים וכבר אמרו שם מי אמינא דלא פרע כלל דלא שכיח דפרע קאמינא וכ"ש לפום אוקימתא דרב הונא דאוקמא בשחייב מודה הא לאו הכי חיישינן לפרעון אפילו ביומיה כיון דנפל והרב אלפסי והרמב"ם ז"ל פסקו כרב הונא וכ"ש שכתב במחילה עד היום והיום בכלל שנראה שבא לכלול בפי' אף חוב שנעשה ביום זה. ואם נודע שהמחילה נעשית ראשונה והחוב אח"כ ודאי אין החוב נכלל במחילה כיון שנעשה אחריה ואע"פ שנעשה בו ביום כי מה שכתב בשטר המחילה עד היום והיום בכלל והיינו לכלול מה שנעשה ביום ההוא קודם למחילה לאפוקי שלא נאמר עד ולא עד בכלל ושלא נמחל כי אם עד סוף יום שעבר אבל מה שעתיד להיות לא נכלל בלשון זה ואם נכלל לא הועיל דאיך ימחול קודם שיתחייב לו והא אין מחילה אלא היכא דידע דמחיל אבל לא ידע דמחיל לא כדאיתא בפרק הזהב (בבא מציעא נ"א:) בעל מנת שאין לך עלי אונאה וכ"ש במה שלא בא לעולם ולא ידע שיבא ולא עביד דאתי כפירות דקל ואע"ג דאדם יכול להסתלק מפירות נכסי אשתו ומירושתה בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ואעפ"י שלא זכה בהן עדין הא אוקימו לה בפרק הכותב (כתובות פ"ג.) בכותב לה ועודה ארוסה שכבר יש לו שייכות בנכסים והוא מסתלק מאותו זכות שיש לו עליהן אבל קודם שנתארסה שאין לו שייכות כלל בנכסים אין יכול להסתלק מהן וליכא למימר דכיון דאמר מעכשו יועיל דהא רב דאמר בפ"ק דמציעא (ט"ז:) שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשו קנה אמרי' ביבמות פרק האשה רבה (יבמות צ"ג.) דרב כר"מ ס"ל דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא קיי"ל הכי דהתם אוקמוה בשטר אלמא דלדידן דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אין מעכשו מועיל ובודאי דהכי אית לן למימר דאיך יועיל מעכשו ועכשו אינו בעולם. וכן נמי אין לומר מפני שהיום עצמו נעשה החוב הוי כדבר שבא לעולם כיון שבא בזמן קרוב דהא ליתא דמה שאירש מאבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך אין דבריו קיימין אלא משום תקלתא דרבנן משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ופירשו בירושלמי (כתובות פ"ה ה"ה) בלוה לתכריכי אביו וכתוב בהלכות הרב אלפסי ז"ל כגון שהיה אביו גוסס ולא היו לו תכריכין וכ"כ המפרשים ז"ל דדוקא בכדי תכריכין ולא עוד וכן פי' רב האיי גאון ז"ל משום כדי חייו כדי חיי יום ואם כן בנדון זה אם קלין המחילה קדם לקנין החוב אין החוב נכלל במחילה וליכא למימר דכיון דלא כתבינן שעות הרי הוא כאלו המחילה נכתבה בסוף היום ואין קדימת הקנין כלום כדאמרי' בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"ד:) גבי עובדא דאימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכס' לרמי בר חמא באורתא כתבתינהו לעוקבא בר חמא אתי רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עבד מר הכי א"ל ומר מ"ט עבד הכי א"ל דקדים א"ל אטו בירושלם יתבי' דכותבין שעות אלא מר מ"ט עבד הכי א"ל שודא דדייני דמשמע מהכא דכיון דאין כותבין שעות אין הקדמת הכתיבה מבקר לערב ביום אחד עצמו מועיל דהרי הוא כאלו נכתבו שניהם בסוף היום דהא ליתא דהתם לאו בשטרי אקניי' עסקינן אלא בשטרי מכירות ומתנות של קרקע הנקנה בשטר כגון שכותב לו שדי מכורה לך שדי נתונה לך ומוסר לו השטר ואין הקרקע נקנה לזוכה בו בשעת כתיבת השטר כי אם בשעת מסירתו אלא שבשעת מסירתו זוכה בו למפרע משעת כתיבתו לר"מ דאית ליה עדי חתימה כרתי והיה סבור רב ששת אליבא דר"מ שהקודם בכתיבה זוכה בו אע"פ שלא ידענו מתי נמסר לו ולזה החזיק לרמי בר חמא שנודע שהוא קודם בכתיבה אע"פ שלא נודע מי קדם במסירה ולזה א"ל רב לחמן דליתא דלר"מ כיון שאין כותבין שעות הרי הוא כאלו נכתבו כלם בסוף היום דכיון דעדי חתימה כרתי אינו יכול לקנות אלא מן הזמן המבורר בשטר דהיינו סוף היום ולזה היה לו לומר לר"מ חולקין כיון שאין כותבין שעות אבל רב נחמן ס"ל כרבי אליעזר דעדי מסירה כרתי ומי שנמסר לו ראשון הוא קונה אע"פ שהאחר קדם בכתיבה ולזה הוא שודא דדייני אבל בשטרי אקנייתא שהקנין הוא שגומר ולא כתיבת השטר ומסירתו אע"פ שאין כותבין שעות מי שקנו לו ראשון זכה כל שנתברר כן בעדים אע"פ שאין מוכיח מן השטר וכבר כתב זה הרב אלפסי ז"ל בהלכות וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות זכיה ומתנה) והסכימו כן כל המפרשים ז"ל ואם כן במחילה זו ושטר חוב זה שאין כתיבת השטר ומסירתו גומר אלא הקנין הנעשה בהם אע"פ שלא כתבו שעות אם שטר המחילה קדם מיד נתקיימה המחילה מאותה שעה והקנין הנעשה אחר כן על החוב לא נכלל במחילה וגובה ראובן חובו ואם לא נודע אם המחילה קדמה אם החוב קדם אין מקום כלל בכאן לומר שודא דדייני כדקיי"ל התם אלא יד בעל השטר דהיינו המלוה על התחתונה שהרי הוא בא להוציא משמעון בחוב זה ועליו להביא ראי' שקדמה המחילה לשטר חובו כדאמרי' בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"א:) דאמר להו רב ספרא לספריא כי כתביתו תברא אי ידעיתו זמנא דשטרא כתובו ואי לא כתובו סתמא דכל אימת דנפיק לורעיה ר"ל כשכותבין שובר על שטר חוב שאבד שיזכירו בשטר שנפרע משטר שנעשה בזמן פלוני ואם לא ידעו זמן הכתוב בשטר אעפ"י שידעו ההלואה מתי נעשית יש לחוש שמא עדי השטר איחרו זמנו ואם יכתבו זמן בשובר יוציא הלה למחר שטרו המאוחר לשובר ויגבה בו אלא יכתבו השובר סתם בלא זמן וכשיוציא זה שטרו למחר יוציא זה שוברו בלא זמן ועל הספק נאמר שהוא מאוחר לשטר החוב לפי שיד בעל השטר על התחתונה וכן נמי אמרינן התם דהאומר לחברו שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע משום דיד בעל השטר על התחתונה ואע"ג דבפ' הכותב בכתובות (פ"ג:) גבי הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך שהוא כמו מחילה מזכות שיש לו בנכסיה אמרינן על האשה יד בעל השטר על התחתונה התם הוא לפי שהבעל נקרא מוחזק בתקנת חכמים והיא שבאה להפקיע זכותו בשטר זה ידה על התחתונה אבל בעל חוב אינו מוחזק דלא קיי"ל כב"ש דאמרי (יבמות ל"ח:) שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכן נמי תנן התם בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ב.) גבי שני יוסף בן שמעון נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים ובאר אביי בגמרא (קע"ג.) דה"ק שטרו של יוסף בן שמעון עלי פרוע שטרות שניהם פרועים אעפ"י שאם לא היה שובר זה הי' גובה כל אחד מהם חובו ממנו דהא הם מוציאין חוב על אחרי' הנה נתבאר ממ"ש שאם קנין השטר חוב קדם לקנין המחילה שנכלל החוב במחילה ואם קנין המחילה קדם לקנין החוב לא נכלל במחילה וגובה המלוה שטר חובו ואם ספק מי קדם יד בעל השער על התחתונ' דהיינו המלו' ואינו גובה מספק :