תשובות הריב״ש · חלק ת״ד סימן ב׳

שאלת ראובן ושמעון היה ביניהם דין ודברים ובררו להם שני דיינים לפסוק ביניהם הן דין הן פשרה כנהוג והדיינין ההם פסקו שיהיו מוכרחים ראובן ושמעון לעשות מחילה זה לזה תוך ג' ימים ושיתחייב שמעון להשיב לראובן אלף דינרים וישתעבד לו בהם בחוב גמור עם נאמנות ואחריו' ובכל תוקף לפרעם לו לו' חדשים ונעשה הכל ביום א' ובמעמד א' ולא הועל הפסק על ספר כי א' מן העדים הלך לבית עולמו ועתה אחרי ימים ושנים על דבר ריב היה בין ראובן ושמעון הנזכר ורצה ראובן לתבוע החוב הנזכר משמעון קדם שמעון והזמין את ראובן לדין לפני השופט להכריחו ובל ישכן באהלו עולה ובקש ממנו שיחזיר לו שט"ח הנזכר שכבר פרעו ביום שנשתעבד אליו והוציא המחילה הכוללת נעשית ביום נעשה בו החוב בלי שום שיור איך נמחל ממנו מכל צד ומכל פנה עד היום ההוא והיום בכלל א"כ נראה שנכתב זה לכלול במחילה מה שנשתעבד אליו בו ביום בחוב הנז'. והחזיק טענתו עוד כי הוא אינו יודע שום פסק אצלם ואין מי שיוכל להעיד עליו אך על דבר ידוע נשתעבד לראובן בחוב הנזכר ואח"כ נמלך שלא להיות עבד לוה לאיש מלוה ופרעו מיד ונמחל ממנו לגמרי וזאת מחילתו בידו ועוד שאפי' יהיה כדעת ראובן מה שאינו הנה נתעסקו אח"כ שניהם ונשארו ביד ראובן מעות עולים לסך האלף דינ' ולפיכך הן מצד מה שנמחל ממנו הן מצד מה שיש לו בידו לתשלום החוב הנזכר ראוי הוא להשיב לו שטרו לבל יצטרך לשמור מחילתו מן העכברים. ועוד שאם לא שכבר נפרע ראובן מן החוב הנזכר איך שתק מלתבעו כל הזמן הרב ההוא כי לא נסה באלה להניח מעותיו לבטלה וראובן משיב שדברי שמעון הפך האמת שהרי אחד מן העדים ושני הדיינין קיימין שיוכלו להעיד עוד היום ומה שנמחל שמעון בלי שיור החוב הנזכר היה טעות סופר שבשעת קנין המחילה נשתייר בפי' אלא ששכח מלכתבו ומ"ש בשטר המחילה עד היום והיום בכלל מכל צד ומכל פנה אין זה מבטל כח החוב הנזכר כי הוא לשון מורגל במחילות ועוד שאין דרך שמעון לפרוע חובותיו לאחד זמני זמנים ואיך אומר שחוב זה שלא היה זמנו עד ששה חדשים שפרעו מיד ביום שעבודו והוא אין דרכו להקפיד מהיות עבד לוה לאיש מלוה לתועלתו ואם כדבריו היה לו להזכיר בפירוש בשטר המחילה פרעון שטר זה לאפוקי ממאי דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה וכ"ש לשטר חוב זה שיש בו נאמנות וזאת ועוד אחרת שאחרי הגיע זמן פרעון החוב בראותו ראובן כי שמעון היה מתעצל מלפרעו נעשית לו מצד ראובן התפשה בחוב מקהל אחד מאותן שיש לו ואז באו הפשרנים להניחו והוא יעלה לו פירות ידועים בכל שנה ושנה מפירות חובותיו ושישארו האלף דינרין בידו וברשותו ונתנם מיד לאותה שנה ונשבע באמונתו להעלותם בכל שנה אלא שלא קיים ומכל זה יוכלו להעיד אנשי שם אשר על ידם נעשית הפשרה ההיא ואז היה לו לטעון שהיה לו מחילה כמו שטוען עתה. גם מה שטוען שראובן לא היה מניח מעותיו לבטלה אומר ראובן שבזה החוב היה מייחל (ראובן מוס' שמעון) שיפרעהו עם פירותיו כפי מה שנדר בפני אנשים נכבדים כנזכר ועוד שהוא קרובו ומיודעו והיה מיצר להביאו בדינא ודיינא אלה הם תורף טענותיהם אלא שבשאלה כתובים יותר בארוכה: