תשובות הריב״ש חלק שצ״ח סימן ח׳

ומה שכתבת שהנאני דבריך שאמרת שהיא מותרת גמורה רק שלא קיים מצות אישות עד שכתבתי שעובר על מצות עשה כאלו לובש טלית בלא ציצית והתנצלת שלא היה כן דעתך רק שקראת אותה מצות עשה בשתוף השם לבד רק שאמרה תורה אסור פנויה לשוק לחייב עליה מיתה כך הוא דינו ובזה תקרא מצוה כמו גרושין ושחיטת חולין ואמרת כי היה לבעבור נסות לא נסיתי באלה כי הנסיון סכנה ואני לא תקעתי עצמי באסור הפנויה בדבר אחר אבל אמרתי שהיא אסורה אם בלאו לר"ם ז"ל אם לראב"ד ז"ל ולחולקים עליו באסור עשה או לכל הפחות מגזרת בית דינו של דוד דאף אם אינה קדשה מ"מ פנויה היא ולא אמרתי אסור העשה מפני מה שבא בכתבך אבל כבר קדמך אחד קדוש מדבר בצדקה רב הוא בעל מגיד משנה שאחרי כתבו דברי הר"ם ז"ל בלאו דקדשה ודברי החולקים עליו כתב אחר כן זה לשונו ואי אפשר לומר שכתוב זה הוא כדברי המתרגם שהוא אזהרה לשפחה והבא על האשה שלא לאישות עובר בעשה דרחמנא אמר כי יקח איש אשה ובעלה כשירצה לבא עליה יהיה באישות עכ"ל הנה זה הרב ז"ל סובר שהיא בעשה ובודאי שלקיחת אשה בקדושין מצות עשה ואינה דין לבד שהרי תקנו בה ברכה כשאר המצות ואע"פ שלא תקנו הברכה במטבע קצר כשאר ברכת המצות היא להיות במצוה זו קדושה יתרה לישראל בענין הזווג והיא העין ברכת השבח ולפי דבריך אין כאן מצוה כלל שהרי ביחוד לבד היא אשת איש גמורה ואין הקדושין עושין רק חיוב מיתה לבא עליה ולמה תקנו ברכה על מצוה כזו שהיא דין לבד לחיוב מיתה הנואף ולא לדבר אחר אלא שהיא מצוה גמורה ולא דמי לגרושין שהיא דין לבד שהרי יש גרושין ששנאוי המשלח והמגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות ואף בגרושין תניא בסוף גטין שאם היתה יוצאה וראשה פרוע ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים שם מצוה מן התורה לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר וכתב לה וכו' ואם נשאה אחד גדול ענשו שנאמר כי ימות האיש האחרון הנה שאף ע"פ שמצוה זו היא דין הנה יש בה מצוה ממש אלא שאין מברכין על הקלקלה כמו שאין הכהן המשקה את הסוטה מברך ולא החולץ את יבמתו ודומיהן ומנא ליה למר שהאוכל נבלה או אבר מן החי לא עבר על עשה דוזבחת כיון שהוא אוכל בלא שחיטה אעפ"י שיש באכילתו לאו מצד אחר ואף אם יהיה כן בשחיטה וכן בגרושין ומה שאמרו מצוה מן התורה לגרשה אסמכתא בעלמא מנא ליה למר שמצות כי יקח דומה לאלו ואינה דומה לטלית בלא ציצית או לאוכל בלא נטילת ידים שעובר על מצות עשה דרבנן וכיון שמצינו שב"ד של דוד גזרו על יחוד הפנויה נראה שהביאה יש בה אי זה אסור מן התורה ואם אינה בכלל קדשה היא בעשה הזה אלא שהכריחך לזה לומר שאין בה מצוה רק שהיא דין לבד לחייב מיתה הנואף סברתך בירושת בני נח ואני אומר על ירושה כזו הבאה ממקום אחר שאדם מתנה עליה שלא יירשנה:

תשובות הריב״ש · חלק שצ״ח סימן ח׳

על התשובה הזאת