תשובות הריב״ש · חלק שצ״ח סימן ו׳

ומה שכתבת שאדם אסור בפנגש חברו אף בלא קדושין ופירשנו דבר זה מבני נח שאסורה להם ביחוד אפשר דלבני נח עצמם אין פלגש חברו אסורה דבעולת בעל יש להן כלומר בעולה לשם אישות ולא בעולה לשם פלגשות וכן ולא באשת חברו אמרו בפלגש חברו לא אמרו וההיא (דסנהדרין נ"ח:) דבן נח שיחד שפחה לעבדו כשבא עליה העבד לשם אישות ואעפ"כ אינו חייב עד שיתפרסם הדבר דקרו לה רביתא דפלני' וכן פירש' רש"י ז"ל בשבא עליה העבד אלא שכתב שאינה אלא כביאת זנות ונהרג עליה משום גזל אבל בשאר בן נח ביאה לשם אישות בעינן ואפשר דחופה נמי בעינן בהו לפרסום בעלמא או דקרו לה אתתא דפלניא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ובישראל (בישראל) נמי ביאה לשם אישות נהרג עליה דהיינו קדושי ביאה ואף אם נאמר שבן נח אסור בפלגש חברו גם ישראל אסור בפלגש חברו אף בלא קדושין ולא מדין היחוד אלא מפני אסור הקדשה ואף למיוחד אסורה מפני אסור זה ולא קשיא ההיא דמי איכא מידי דלעובד כוכבים וכו' (שם נ"ט.). ומ"ש דמאשת רעהו פרט לאשת אחרים לא ממעט אלא מיתה כבר דחה הרמב"ן ז"ל סברא זו בשתי ידים בפ"ק דקדושין (כ"א.) ותירץ ההיא דאשת יפת תאר. ולדבריך שאין במיוחדת שום אסור והיא א"א גמורה מותרת לכהן אפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא וכו' (יבמות נ"ט:) וזה חדש. ועוד קשה מה שהעלו בפ' המדיר (כתובות ע"ד.) שהמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל שהיא מקודשת והוכיחו המפרשים ז"ל שהיא מקודשת דאורייתא ואין חוששין לקדושי שני מטעם אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה ובעל לשם קדושין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם אין בזה אסור תורה כלל איך סמכו על חזקה זו שלא לחוש לקדושי שני ואף אם נאמר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפי' זנות דרבנן אכתי נימא דגמר ובעל לשם יחוד ואין כאן זנות ואעפ"י שהתחיל בקדושין הרי גם זו מקודשת אלא שאין בה מיתה והיה להם לחוש לזה להצריכה גט משני אלא שכל ביאת פנויה אסור' לפחות מדרבנן ואפי' המיוחדת וידעתי שהרב רבינו משה בן נחמן ז"ל התיר המיוחדת ויותר נראין דברי האוסרין וכבר נראה מדברי הראב"ד שהוא מן האוסרין שכתב המיוחדת לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא אסור לאו והיא הפלגש וכו' נראה מדבריו מלקות ואסור לאו הוא דליכא הא אסור עשה או אסורא דרבנן מיהא איכא וההיא ברייתא דספרי אף אם יהיה פירושה כדברי הרי"ט ז"ל אין ראיה משם כי אם להתירה מן התורה ועדיין היא אסורה מגזרת בית דינו של דוד אבל נראה לי שהטבת לראות כשלא פרשת אותה כדבריו לפי שלשון מעשה יחידי מצאנוהו בספרי ג"כ גבי יפת תאר ואי אפשר לפרשו כאשר פירש הוא כאן והוא שאמרו שם (סדר תצא סי' רי"ד) תחת אשר עניתה אפילו לאחר מעשה יחידי ורצה לומר שמיד אחר ביאה ראשונה מוזהר עליה באסור עמוד ומכירה אף כאן יהיה פי' שבפעם אחת דרך מקרה שלא הכינה עצמה לכך אינה בלאו הזה אבל ביותר מכאן אין זה מקרה כי המקרה לא יתמיד אבל היא בחזקת שהכינה עצמה לכך ובתרי זמני הויא חזקה ומעתה הרי תמלא הארץ זמה ואפי' באדם אחד מיוחד דכי היכי דמפקרא נפשה לגבי האי מפקרא נמי לאחריני ותהיה הברייתא הזאת כפי הפי' הזה כדברי הרמב"ם ז"ל. ומה שאמרת דאתיא דלא כרבי אלעזר אפשר הוא אבל אינו הכרח דאפשר דרבי אלעזר יודה שאינה בלאו הזה אלא שאף על פי כן אסורה לכהן ומכל מקום על כרחין סבירא ליה שיש בה אי זה אסור מן התורה אפילו במעשה יחידי דרך מקרה דאם לא כן למה עשאה זונה אפי' לאסרה לכהן ויהיה האסור לדעתו עשה דכי יקח: