תשובות הריב״ש · חלק שצ״ח סימן ה׳

ומה שחדש כבודך בההיא דבפרק החולץ (יבמות ל"ז:) ואי בעית אימא רבנן יחודי בעלמא הוא דמיחדי להו שרוצה לומר בלא קדושין ובלא חופה וברכה דכיון דלמהוי פת בסלו בעלמא הוא הויא לה ברכה לבטלה נראה שהדבר אמת שלא היה בנשואין ולא מטעם הברכה שכיון שהיא חופה גמורה להיות כאשתו לכל דבר ומותרת לו ואסורה לאחרים לאו ברכה לבטלה היא והשוחט את המסוכנת אע"פ שאין דעתו לאכלה מברך על השחיטה אבל מטעם אחר הוא שנראה שגם היחוד היה אסור שכיון שצריכה להמתין ז' נקיים אפילו היחוד היה אסור שהרי לא בעל כדאיתא בריש כתובות (ד'.) ואע"פ שאין זו נדה ודאית כ"ש דקילא ליה ואתי לזלזולי בה ועוד שכיון שאינה ראויה לביאה בשעת החופה לאו חופה היא לדעת קצת מפרשים ז"ל דבעי חופה ראויה לביאה ואע"פ שאין דבריהם נכונים מ"מ לכתחלה אין להכניסה לחופה וכן הסכימו הגאונים ז"ל. אבל נראה שפי' יחודי בעלמא רוצה לומר שהיו מיחדים ומכינים אותן להנשא להם אם רצו ולא היו נושאין אותן ולא מתיחדים עמהם כלל אלא מתנים עמהן להנשא להם אם ירצו ובזה היה יצרם נח כיון שהיתה אשה מוכנת להם בעיר להנשא כל זמן שירצו ופי' מאן הויא ליומא לנשואין קאמר כדקס"ד מעיקרא שהתנאי לנשואין הוא וגם אפשר שמקדשין היו ולפי פי' זה אין ראיה לדבריך: