תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן ו׳

ומה שרצית להכחיש מסברתך היות הסריקה פסיק רישיה ונתת טעם לדבריך דהואיל וחזינן דאין הסורק תולש כל שער ראשו עד שלא ישאר בו אפילו אחד הנה הוברר דלאו פסיק רישיה הוא שהרי כל שער ושער הוא בגדר האפשר וכיון שכן אפשר שלא יתלוש אפילו אחד מהם. זה מבואר הבטול שאם כן במסוכריא דנזייתא תאמר שאינו פסיק רישיה כיון שאין כל היין נסחט ממנו עד שישאר יבש כחרש ובכתובות (ו'.) אמרו שהוא אסור לכ"ע משום דהוי פסיק רישיה אלא שכל שיהיה נסחט ממנו בודאי בשעור הראוי להתחייב עליו אסור ונקרא פסיק רישיה כי מה שאינו נסחט הכל הוא מפני שאינו מוכן להסחט כמו המשקה היוצא הראשון אף בסריקה הוא פסיק רישיה להשיר שתי נימין מדולדלין שהרי אין אדם סורק לבטלה אלא כשקצת שערותיו מדולדלין קשורין זה בזה וכשהותרו הנקשרים על ידי השרה נחו שקטו האחרים. ועוד ראיה לסתור דבריך מכבוד הבית שאסרו קצת הפוסקים דס"ל דכי אמרי' בפ' המצליע (צ"ה.) והאידנא דס"ל כר' שמעון שרי לכתחלה ארבוץ בלחוד קאי אבל כבוד הוי פסיק רישיה משום שווי גומות ואע"פ שהרב אלפסי ז"ל התיר בתשובה אף הכבוד כתב הראב"ד ז"ל שלא התיר אלא בבית שנתכבד מערב שבת אלא שרוצה לכבדו בשבת משום פרורין ואז לא הוי פסיק רישיה אם מפני שאין שם עפר כדי להשוותה או מפני שלא יניע מעט עפר שבו לגומא אבל אם לא נתכבד ערב שבת כיון דלא אפשר לבית בלא גומות לא סגיא דלא משוי גומות ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ובודאי שהמכבד הבית אילו משוה כל גומותיו עד שלא תשאר אחת אעפ"כ הוי פסיק רישיה כיון שאי אפשר בלי השואת אחת מהנה. ועוד ראיה לסתור דבריך דגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ט:) על פלוגתא דר"ש ורבי יהודה אמר עולא מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל אסור פירוש דהוי פסיק רישיה. ובודאי אין הגדולים עושין חריץ בכל הבית וגם במקום שעושין אין יורד ונוקב עד תהום ואעפ"כ נקרא פסיק רישיה כיון שאי אפשר בלתי חריץ כשעור ראוי להתחייב עליו אלא שלפעמים יקרה פגישתו בקרקע קשה בלתי מוכן להתפעל בגרירת הספסל אף בהיותו גדול ואעפ"י שיש גורסים שם בההיא דעולא וכן הוא ברוב הספרים אבל בגדולים דברי הכל מותר דרבי יהודה מודה בה דשרי כיון דלא אפשר אלא בגרירה הנה הקשו על גרסא זו דאשכחן לרבי יהודה דאסר אע"ג דלא אפשר דתנן בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל"ג:) בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וכן נמי במסכת ביצה (כ"ג:) תנן רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררין בשבת חוץ מן העגלה מפני שכובשת ומדקתני כל הכלים משמע בין גדולים בין קטנים ועוד דסתם עגלה גדולה וטעמא מפני שכובשת הא בעושין חריץ אסור לרבי יהודה והני מתניתין הוו תיובתיה דעולא לפי גרסא זו אלא הגרסא הנכונה היא דברי הכל אסור והיא גירסת ריב"א ז"ל דבגדולים הוי פסיק רישיה והא דמוקמינן במסכת ביצה (שם) מתלי' דקתלי גבי עגלה של קטן ואינה לגררת אלא על גבי כלים דלא כר"ש ולא אמרי' דפסיק רישיה הוא לא קשיא לגרסא זו דעגלה של קטן כלי קטן הוא ועוד דעגלה אפילו בגדולה כיון דאפשר שכובשת לאו פסיק רישי' הוא ואף לפי הגרסא הראשונה אינה קשה לדברינו דאף בגדולים אפשר דלא הוי פסיק רישיה דלפעמים כובשים ואינן עושין חריץ. ועוד ראיה לסתור דבריך מדאמר רבא בפ' המוציא יין (שבת פ"א.) אמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול ופרש"י ז"ל למשמש בצרור באותו מקום כדאמרינן התם הנצרך לנקביו ואינו יכול ליפנות רב המנונא אמר ימשמש בצרור באותו מקום ואסור משום השרת נימין וע"כ אית לן למימר דהוי פסיק רישיה דאי לא אמאי אסור הא רבא כר"ש ס"ל ואם דבר זה הוא פסיק רישיה הנה דבריך בטל אלא שאתה תאמר דרש"י אזיל לטעמיה בסריקה ותפרש למשמש בצרור כפר"ח ז"ל :