תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן ה׳

דבר ברור הוא שאסור דתנן במסכת נזיר (מ"ב.) ומייתינן לה במסכת שבת פרק במה טומנין (שבת נ':) לענין שבת נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומקשינן התם בגמרא במסכת נזיר חופף ומפספס אתאן לר' שמעון אבל סורק אתאן לרבנן ומשני אמר רבא כל הסורק להשיר נימין המדולדלין הוא סורק ונראה מפשט סוגיא זו שאין הסריקה פסיק רישיה אבל אסור מטעם שהוא מתכוין להשיר נימין המדולדלין ואם כן הדבר ברור שאסור לסרוק בשבת אם הוא מתכוין להשיר. ואם באת להתיר ולהוסיף בנוסחא כל נזיר הסורק וכו' מפני חשקך להקל ולהתיר אין שומעין לך לשבש הספרים ולהוסיף על הנוסחאות וכל המוסיף גורע והטעם שנתת בדבר דנזיר לפי שאינו יכול לגלח כל ימי נזרו ושערו מכביד עליו כונתו לתלוש ולהסיר שער בשעת סריקה להקל שערו אבל אינש דעלמא דיכול להקל שערו בתער ובמספרים לא. הטעם הזה לפגם הוא ואדרבה אם באנו לחלק איפכא מסתברא שהנזיר שעתיד לגלח בסוף נזירותו מה לו לסלסל בשערו ולהקפיד בנימין המדולדלין ונזירות המשובחת היא להרחיק סלסול השער כההיא דשמעון הצדיק דבפ"ק דנדרים (ט':) אבל אדם אחר רגיל הוא להקפיד בהן ולהשירן שהרי אסרו (בשבת קמ"ט.) לראות במראה של מתכת בשבת גזרה שמא ישיר בה נימין המדולדלין ועוד דנזיר הואיל ואסור לו להשירן מסתמא אינו מכוין להשירן דלא ניחא ליה באסורא כדאמרינן בפרק שלוח הקן (קמ"א:) ובפרק השואל בבבא מציעא (ק"ב.) והשתא דאמר רב אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפילו תימא אע"פ דנפל לחצרו כל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה כלומר שכיון שאסור לזכות בהן אין חצירו זוכה לו בהן שלא מדעתו דמסתמא לא ניחא ליה באסורא ואם אדם אחד אינו מכוין להשיר תמה על עצמך בהתר אינו מכוין להשיר ונזיר באסור מכוין להשיר אלא ודאי לא שנא וכשאמרו כל הסורק לא על נזיר לבד אמרו אלא הוא לקיחת הוראה משאר אנשים על הנזיר כלומר כל אדם הסורק להשיר נימין הוא סורק א"כ אף בנזיר אסור מטעם זה וה"ה לשבת דכי הדדי נינהו ואדרבה לאוי דשבת חמירי ואסרו לראות בו במראה של מתכת ואפי' קבועה גזרה משום השרת נימין ולא מצינו שגזרו כן בנזיר ועוד דבנזיר כל שישאר בהן כדי לכוף ראש לעקרן לא הוי כעין תער ולא עבר בלאו דתער לא יעבור על ראשו אלא בעשה דגדל פרע אבל בשבת בכל ענין הוי מלאכה גמורה משום גוזז ואיכא סקילה וכרת. אבל רש"י ז"ל כתב בפרק במה טומנין טעם אסור הסריקה בנזיר משום דהוה פסיק רישיה והוא מן התמה איך נעלמה הלכה מפורשת במקומ' מעיני מאור הגולה דבנזיר משמע טעמא משום דהוי מתכוין כמ"ש למעלה ואפשר לומר שנראה לו לרב ז"ל שאם היה אסור הסריקה מפני שהוא מתכוין לא היה לו לתנא להכניס אסור הסריקה בין החפיפה בנתר ובחול והפספוס ובין החפיפה באדמה שאסר רבי ישמעאל מפני שמשרת השער והיה לו לתנא לשנות משנה בפני עצמה נזיר אסור לסרוק על כן הבין הרב ז"ל שהכל הוא משום פסיק רישיה היתר החפיפה והפספוס דלא הוי פסיק רישיה ואסור הסריקה משום פסיק רישיה והוסיף ר' ישמעאל אסור האדמה משום פסיק רישיה ומה שאמרו בגמרא כל הסורק להשיר נימין המדולדלין הוא סורק יש לישבו לדבריו לפי שהמקשה היה סבור שיש סריקה דלא הויא פסיק רישיה אם יסרוק אדם ראשו וקווצותיו סדורות לו תלתלים ואין בראשו נימין מדולדלין אז אפשר שלא ישיר שער כלל ולזה השיב רבא דפסיק רישיה הוא שאין אדם סורק אלא כשיש נימין מדולדלין בראשו כדי להשירן שאין הסריקה דבר אחר רק להפסיק הנימין המדולדלין והנקשרין זו בזו ולא בשופטני עסקינן שיסרקו לבטלה ואין נימין מדולדלין ונקשרים בראשם ואפשר שבכלל דברי רבא שנם כן מכוין להסיר כיון שאין אדם סורק אא"כ יש נימין מדולדלין וא"א להפרידן מפני קשורן רק בהשרה א"כ על כרחך מכוין הוא להשירן שהרי אין ססריקה רק להפריד השערות בהשרה שזהו שיחתכו קצתם מן הקשירה ולמטה או שיתלשו מעקרן וכבר ידמה שיקשה לרש"י מה שפירש הוא עצמו בשם רבותיו בפ' המצניע (שבת צ"ד:) פוקסת מתקנת שערה במסרק ואמרו שם בגמ' שאסורו משום בונה ולא אמרו משום גוזז אם הוא פסיק רישיה אלא שאין כונתם בזה בסריקה שהרי לא אמרו סורקת במסרק ועוד דסריקה לא דמיא לבונה כלל אלא הוא תקון אחר נעשה במסרק דומה לגודלת שאמרו שם שאסורו משום בונה ואפשר שהוא התקון שעושין הנערות שאחר שראשן סרוק יפה ואין בו חשש השרת נימין רוחצין המסרק בשמן טרוף במים ומעבירין המסרק על ראשן להדביק השערות זו בזו ולהשכיבן על הראש וזה דומה לבנין אבל הסריקה היא משום גוזז והויא פסיק רישיה ואסורה בשבת כדקיי"ל דמודה ר"ש בפסיק רישיה: