תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן ט״ז

ותקנת הלשון להבא יפה תקנת והלכת בזה בעקבות הגאונים ז"ל שאסרו לאמרו בלשון לשעבר אלא לשון תנאי להבא כמו שכתוב בתשובותיהם ובהלכות הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל ורבינו תם ז"ל כתב שהוא טעות לאמרו לשעבר ותיקן הלשון שיהא משמעותו להבא ואעפ"י שממה שמזכיר בנוסח לשון סליחה ואם הוא תנאי להבא מה צריך כפרה אפשר שהוא לומר שאם ידור נדרים בזו השנה וישכח הבטול ופעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו קודם שיזכור הבטול ואע"פ שכבר בטלו צריך הוא כפרה כדאמרי' בפרק עשרה יוחסין (קידושין פ"א:) זה שהיה סבור לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך מחילה וכן תרגמה הרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב במשפט החרם וז"ל ואף אותן שנהגו לומר כל נדרי אמרו שאין התרתם אלא לכגון שגגות צבור ונדרי טעות כגון אותן ד' נדרים שהתירו חכמים שהן צריכין לפתוח להן פתח ממקום אחר אבל לשאר חרמים ונדרים ושבועות לא ענה על הדעת וכן תמצא כתוב לרב סעדיה גאון ז"ל והגאולים אסרו עליהם מפני שהתרם סתם ומשמעות הדבר לנדרי' הקיימים לפיכך חששו שמא יבא הדבר לידי טעות להתיר בהתר זה שאר נדרים וחרמים ואין הדבר מועיל להם בעלין זה כלל מפני ד' טעמים הברורים שפי' רבינו יעקב ז"ל עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והד' דברים שהזכיר רבינו תם ז"ל הם אותם שהזכרת והרא"ש ז"ל דוחק וממשכן נפשיה לקיים לשון לשעבר ואומר שאילו התר נדרים לגמרי שיוכל לעבור עליהם עתה רק שאם עבר עליהם כבר מתירין אותן כדי להנצל מן העונש ובענין זה אין צריך לפרוט את הנדר כיון שאילו מתירן מכאן ולהבא וגם אנן סהדי שכיון שעבר עליהן מתחרט הוא חרטה דמעקרא והקהל מתירין זה לזה ואין כאן משום הוא אילו מוחל אבל אחרין מוחלין לו. וההיא דאין נשאלין ללדרים בשבת אלא לצורך השבת (שבת קנ"ז.) אולי יאמר הרא"ש ז"ל ג"כ שכיון שאין זה רק למה שעבר כדי שיתכפר לו והיום הוא יום סליחה וכפרה לצורך היום חשיב ליה. או יאמר שהם אומרים אותו קודם ברכת זמן ועדיין לא קבלו י"ט עליהם וזהו המוזכר בנוסח מיום הכפורים הבא עלינו דמשמע שלא חל עדיין וכל אלה דוחקים ללא צורך ועוד דודאי כיון שאומרי' אותו בלשון מדבר לעצמו אין זה אחרים מוחלין לו. ועוד אני אומר שמלשון הנוסח נראה שראוי שנתקן תנאי להבא לא התר לשעבר' שהרי אומר שם בהתחלת לשון ההתר יהון שביתין ושביקין ולשון שביתין הוא לשון בטול כדמתרגמינן תשביתו שאור תבטלון והוא לשון הפרת הבעל כדמתרגמינן והפר ויבטל ותניא בפרק נערה המאורסה (נדרים ע"ז:) לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי כדרך שאומר בחול וכיון שלשון שביתין הוא לשון הפרה ובטול אין זה מועיל בהתר נדרים מדרבי יוחנן דאמר (שם) חכם שאמר בלשון בעל לא אמר כלום והיה ראוי שיוזכר בלשון ההוא יהון מותרין או יהון שרוין שהוא לשון התר נדרים בדברי רז"ל ואע"פ שאומר בו גם כן אין כאן נדר אין כאן שבועה שהוא לשון חכם כדאיתא בירושלמי (שם פ"י ה"ח) מ"מ לא היה להם להזכיר כלל לשון בטול וכל שכן לפתוח בו תחלה אבל אם הוא תנאי להבא ניחא דהכי הוא לישנא דמתני' (כ"ג.) כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל והרי"ט ז"ל אחרי כתבו בחדושיו דברי ר"ת ז"ל בארוכה כתב וז"ל אבל אפשר לומר שאין כונתם אלא לומר דרך בקשה דיהא רעוא דיהון שביקין בשמים ממאי דעברו עליהון בשגגה כדכתיב ונסלח לכל עדת ישראל וכו' ואעפ"כ טוב היה הדבר שלא לאמרו מפני שנותנ' קלות ראש בנדרים בפני עמי הארץ ובפני כל מי שאינו תלמיד חכם עכ"ל נראה מדבריו שאף האומרים אותו בלשון עבר אין כונתם להתר אף במה שעברו אלא בקשת מחילה לבד אבל אם זאת היא הכונה קשה איחרטנא בהון אלא א"כ יאמר שהוא החרטה שהיא מדרכי התשובה להתחרט על שעבר ועל שנשבע כלל ואינה החרטה הנזכרת בהתר נדרים ומ"מ אף אם יהיה הלשון להבא ויהיה תנאי טוב שלא לאמרו כלל כדי שלא יקלו ראשם בנדרים דהא תנא מסתם לה סתומי כדאיתא התם ובכל קטלוניא אין אומרין אותו ומדעתי אחרי אשר קבלו ממך אנשי מקומך לתקן הלשון שהיה מורגל אצלם מעתה תוכל לבטלו לגמרי אעפ"י שבתחלה אולי לא היו שומעין דומיא דההיא דשור של פטם דבפ"ק דעבודה זרה (ט"ז.) דחסר ד' רבוון שלא יקריבו אותו היום וכו' ואי יישר חילך ותבטליני' לגמרי יודוך כל חכמי הארץ :