תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן י״ז

מה שכתבת בבאור לשון התוספות שבפ' המדיר (כתובות ע"ו: בד"ה כל וכו') הכל בטל ואין לו שחר כי לא הבנת הלשון כלל כבודך במקומו מונח ואין בזה תימה דאטו מאן דלא ידע פירושא דההוא דיבורא לאו גברא רבה הוא אבל מה שראוי להתפלא איך אחרי הודיע אותך הרב רבי חסדאי נ"ר ביאור הלשון ההוא איך לא הודית על האמת שהוא מתכונות החכם העצמיות ואדרבה נתעצמת ונתחזקת על אפס ושנית השמות מבעל הפרה לבעל החמור כרצונך ובלבלת הכל ודמית ההיא דפרק השואל (ק'.) לספק וודאי וקראת בעל הפרה השני ודאי מפני שהאחר מודה לו שהיא שלו והולד ירך אמו הוא ובעל החמור ספק שאין זה מודה לו בה כלום וזה אינו כלום שאין לומר ספק וודאי בענין זה כלל אלא בכגון ההיא דספק ויבם (יבמות ל"ח.) שהיבם כיון שהוא ודאי בן הסבא הוא מוחזק בכל הנכסים לפי שהוא יורש ודאי והספק בא להוציא ממנו חצי הנכסים על הספק אבל בכגון זה שאין מחלקותם רק על הולד ואין ודאות לאחד על חברו אין זה ספק וודאי ומשנת שנים אוחזין בטלית תוכיח כמו שכתבו שם המפרשים ז"ל . ועוד שאם כדברך מה לנו לומר נחזי ברשותא דמאן קיימא כיון שיש כאן ספק וודאי אבל הדבר ברור למבין ענין ספק וודאי על אמתתו שאין כאן ספק וודאי ואין כאן אלא ספק בולד שהם דנין עליו שהרי בעל הפרה הראשון ודאי בפרה עד שעת המשיכה ובעל החמור ודאי בה משעת משיכה ואילך ושניהם ספק בולד אם נולד קודם משיכה או אחר משיכה ועוד נטית ק"ו תהו ואמרת אם מי שנולד הספק ברשותו מפסיד כל החמור כשמת כ"ש שאין לו לקבל הולד כשילדה וירויח יותר מחלקו ואמרת שזהו קל וחומר שאין עליו תשובה והאמת שאם אין ק"ו אין תשובה וכאן אין ק"ו ולא דבר דבור על אפניו חוץ מכבודך וזה העני בעל החמור למה ילקה בחסר וביתר שנעמיד הפרה ברשותו ואם מתה מתה לו אלא א"כ יביא ראיה ולא תהיה ברשותו לענין שאם תלד שיהי' הולד שלו אם אין כאן ראיה אין זו סברא כלל אלא א"כ נתן טעם לזה ממקום אחר ואכתוב לך אות באות תיבה בתיבה מ"ש בבאור הלשון ההוא לרב רבי חסדאי נ"ר זה לי חמש שני' בהיותי ברצלונה שלחו אלי שם למען תראה כי קודם מעשה אמרתיה וז"ל ומה ששאלתני לבאר לשון תוספות שבפ' המדיר יען אשתעשע בו כל דבריך האדון נ"ר הם שעשוע אנשי עצתי וכך נ"ל באור לשונם כל שנולד הספק ברשותו כלומר בעל הפרה שנולד הספק ברשותו שהרי מכיון שנמשכה הפרה הרי החמור ברשות בעל הפרה וא"כ אם הוא טוען שקודם לכן מת כדי לבטל הקנין עליו להביא ראיה ולא מפני חזקת הממון שיש לבעל החמור שהפרה ברשותו שכבר משכה ובעל הפרה בא להוציאה אלא אפילו היה בעל הפרה מוחזק כגון שתפסה אחר כן או ששבה מעצמה אל ביתו עליו להביא ראיה שהכל תלוי בנולד הספק ברשותו ואפילו הוא מוחזק בממון והיינו דכייל ואמר כל שנולד וכו' והביאו ראיה לזה מדמקשי בסמוך מההיא דמחט שנמצאת ואמרינן אי דלא יהיב טבחא דמי מייתי בעל בהמה ומפיק ואמאי והא ספק ברשות טבח אתיליד אלמא שעל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה ואפילו הוא מוחזק בממון דאי לאו לא קשיא מידי מההיא דהתם הטבח מוחזק במעות דבדלא יהיב דמי היא ומשום הכי אעפ"י שהספק נולד ברשותו אינו צריך להביא ראיה אלא בעל בהמה מייתי ראי' ומפיק והקשו התוספות מדאמרינן בפרק השואל גבי המחליף פרה בחמור וילדה ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחבירו ועליו הראיה משמע דאי משך בעל הפרה את החמור והכל בידו על בעל החמור להביא ראיה כי הוא מוציא ואמאי הרי משעה שמשך בעל הפרה את החמור עמדה הפרה ברשות בעל החמור אפילו היא בבית האחר וכיון שנולד הספק ברשותו לטובתו יש לנו לומר שברשותו נולד ועל האחר להביא ראיה כמו שאם היה לרעתו היינו אומרים שברשותו נולד ועליו להביא ראיה שהוא בהפך ותירצו התוספות ז"ל שצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא או בין ספק שנולד לרעותא ולא פירש יותר ונראה לי הטעם שכשנולד ברשותו הספק לרעותא כמו בהא דהכא דשמואל יש לנו לומר שעל בעל הפרה שנולד הספק ברשותו להביא ראיה לפי שמפני ספק זה הוא בא לבטל קנין שהיינו מוחזקין בקיומו וכיון שנולד ברשותו הספק עליו להביא ראיה אבל בההיא דהתם אין הקנין מתבטל מפני הספק שאין אנו דנין אלא על הוולד ומפני זה אין הולכין אחר מי שנולד הספק ברשותו אלא אחר המוציא מחבירו זהו מה שנראה בבאור לשון התוספות ובכונתם ע"כ לשון כתבי והוא דבר ברור. ולשון הרא"ש ז"ל מדוקדק ולא כאשר חשדתו כי מעיד אני עלי שמים וארץ שהלשון ההוא בעצמו אות באות הוא וכן הוא בתוספות שאנ"ץ שהיו אז בידי ונראה שבהיות הלשון ההוא צריך באור העתיקו הרב רבינו האשר"י ז"ל מלה במלה זהו מה שנראה לי במה שנחלקתם בו ואשלחה להגיד לך המברך את עמו בשלום ישפות לכם שלום ויטע ביניכם אהבה ושלום ואל עמו ואל חסידיו ידבר שלום כנפשך הטהורה ונפש נושא אליך משאות שלום ואת אוהבי תורתך יפקוד לשלום כי אדבר אני לשלום יצחק בר רבי ששת זלה"ה. שעל הכתב גבר בכולא גבר חסיד קופת הרוכלין ובור סיד שאינו מאבד טפה החכם השלם ה"ר חיים נ"ר בן גליפפה: