תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן י״א

בענין גבינת הפרות הראית פנים להתיר ואינם אלא פנים של זעם שהרי כשאסרו גבינת העובדי ככבים לא חלקו בין גבינה לגבינה דאי לא תימא הכי מאי האי דמקשינן בגמ' (ע"ז ל"ה.) למ"ד משום נקור אלא מעתה יבשה תשתרי נימא דאין ה"נ דכיון דטעמא משום נקור כל דליכא למיחש לנקור שרי ועוד דאם היה הדבר אמת דבגבינת הפרות ליכא למיחש לתערובת חלב טמא ושרי לר' ירמיה דאמר דטעמא דגבינה לפי שא"א לה בלא צחצוחי חלב וכפי פירש [רש"י] שר"ל חלב טמא א"כ הו"ל לאקשויי נמי בגמ' אלא מעתה גבינת הפרות דאסירא לאינך טעמי לישתרי להאי טעמי ולישני דאין ה"נ אי נמי דלימא תלמודא מאי בינייהו גבינת הפרות איכא בינייהו אלא ודאי כשאסרו גבינת העובדי ככבים לגמרי אסרוה ולא חלקו בין גבינה לגבינה ולא בין לחה ויבשה אלא דמקשי תלמודא דאם איתא דטעמא משום נקור כשגזרו לא היה להם לגזור ביבשה כיון דליכא למיחש בה לנקור גם הפי' שנסמכת עליו דטעמא דגבינה משום תערובת אינו דבגבינת העובדי ככבי' ליכא למיחש לתערובת כלל דכיון דטהור עומד טמא אינו עומד אין הכותי מערב חלב טהור עם חלב טמא העומד לגבינה כדי שישאר ממנו ביני טיפי ומה שאמרו בגמ' (שם:) בפסקא חלב שחלבו עובד ככבים וכו' השתא דאתית להכי גבינה נמי איכא דקאי (נמי) ביני טיפי אין הפי' כמו שחשבת שיהיה טעם לאסור גבינה של כותי אבל הפי' הוא לומר דחלב הנקח מן הכותי אין לו תקנה בשיעשה ממנו גבינה כדקס"ד מעקרא דאמרי' אי דבעי ליה לגבינה ה"נ וכו' שהרי כיון שהכותי אפשר שערב בו חלב טמא להרבות מדתו אף כשיגבנהו הישראל הגבינה אסורה דאיכא דקאי ביני טיפי ומאי דקאמר רבי ירמיה לפי שא"א לה בלא צחצוחי חלב כבר פירשו המפרשים ז"ל דתרוצא הוא לקושית אלא מעתה יבשה תשתרי ור' ירמיה אטעמי דנקור קאי ולא גרסינן אלא והכריחו כן בראיות והרב אלפסי ז"ל לא הביא כאן טעם אסור הגבינה דכיון דלא נפקא לן מידי בטעמא דאע"פ שבטל דבר לא בטלה גזרה לא חשש להזכירו וסמך על מה שהביא בפ' כל הבשר (חולין קט"ז:) אגב גררא טעמא דשמואל מפני שמעמידין אותו בעור קיבת נבלה וכבר כתב כן הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' מאכלות אסורות) שחלב הנמצא ביד כותי אסור מן הדין מפני חשש תערובת וגבינת הכותי מותרת מפני שחלב טמא אינו מתגבן אלא שבימי המשנה גזרו עליה ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה. וכתב עוד גבינת הכותי אסורה לעולם ואפי' במקום שמעמידין בעשבים שהרי גזרו על כל גבינה של כותי אבל חמאה שלא גזרו עליה אינה אסורה אלא אם כן יש לחוש מן הדין לתערובת ויש גאונים שהתירוה שאין לחוש לה לתערובת דטהור עומד טמא אינו עומד ויש שאסורה מן הדין מפני צחצוחי חלב שבה ע"כ. וגם ר"י הזקן ז"ל כתב בתשובה לחכמי פרובינצ"א שגבינת הכותי אסורה בכל מקום ובכל זמן שאע"פ שבטל דבר לא בטלה גזרה וכל המפרשים ז"ל שכתבו בזה אמרו בסוף מאמרם ופורץ גדר ישכנו נחש וכל הראיות שהבאת הם ראיה לסתור דבריך והבאת ראיה מפרפינאן שנהגו לאכלה ואמת הוא שקצתן נהגו כן ע"פ איזה חכם מיקל באסורין שהורה להם כן מקדם וההמון שומעין להקל וילפי ממקלקלתא אבל בזמננו זה הסירו המנהג הרע ההוא והחרימו הגוי כלו שלא לאכלה וכן היה ראוי לך לעשות במקום שאוכלין גבינת הפרות וכי נהגו במקום אסורא לא שבקינן להו כדאיתא במס' ר"ה (ט"ו:). ומה שאמרת דגבינת הפרות אינו נכלל בשם גבינה סתם דמידי דממליך עליה שליחא הוא ונראה מדבריך שדעתך גם כן לומר שהנודר מן הגבינה מותר בגבינת הפרות משום דממליך עניה שליחא ולו יהי כדבריך שגבינת הפרות הוא מידי דממליך עליה שליחא הא קיימא לן כרבי עקיבא דכל מידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא דהא סתם לן כותיה בפרק כל הבשר (חולין ק"ד.) ואמרינן נמי בפרק הנודר מן המבושל (נ"ד:) דתנא דפליג עליה דרבי עקיבא יחידאה הוא והיינו רשב"ג דקיי"ל הל' כר' עקיבא מחבירו ודאי שאין גבינת הפרות מידי דממליך עליה שליחא שכל חלב מגובן נקרא גבינה אלא שלזה קורין גבינת רחלים ולזה גבינת עזים ולזה גבינת פרות וכן יש להם שם לווי לפי התחלפות המקומות והכל הוא גבינה כי הכל נעשה מחלב וכמו שהנודר מן החלב אסור בכל חלב כן הנודר מן הגבינה אסור בכל גבינה ולזה אמרו בברייתא שם (נ"ב:) הנודר מן הגבינה מותר בחלב הא בגבינה אסור בכל גבינה וכדתנן במתניתין (נ"א:) הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה ולא דמי לנודר מן היין שמותר ביין תפוחים ונודר מן השמן שמותר בשמן שומשמין (נ"ג.) דהתם הם שני מינין דיין ענבים נקרא יין סתם ויין תפוחים יש לו שם לווי וכן שמן זיתים נקרא שמן סתם ושמן שומשמין יש לו שם לווי אבל כל חלב מגובן נקרא גבינא ואפי' בשמן שומשמין אמרינן התם בגמרא דבמקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה ואע"ג דרובא מסתפקין מחד ולא אזלינן בתר רובא דספק אסורא לחומרא: