תשובות הריב״ש · חלק שצ״ב סימן ז׳

ומה שכתבת וטענת בעד היורש דכיון שיש כאן עד א' המחייבו שבועה והוא מודה לדבריו הוה לי' מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם בההיא דנסכא דרבי אבא (ב"ב ל"ג:) אינו כן דכיון דאיכא מגו מבלי שיכחיש העד מהימן וההיא דנסכא דרבי אבא בדאיכא עדי ראה היא ואין שם מגו כלל כי אם מגו שהיה יכול להכחיש העד ובמגו כי האי לא מהימן אפילו בשבועה אי משום דלא חציף איניש לאכחושי סהדא כמו שכתבו קצת מפרשים ז"ל אי משום דכיון שהעד מחייבו שבועה הרי הוא חייב שבועה להכחישו וכל שאין נשבע להכחישו ה"ל כשנים וכשם שאם העידו שנים שחטף בפניהם לא היה נאמן לומר חטפי ודידי חטפי בדאיכא עדי ראה דהא ליכא מגו כך בעד אחד אין נאמן לומר אין חטפי ודידי חטפי שהרי הוא מחוייב שבועה להכחיש העד וכל שאין מכחישו הוה ליה כאלו העידו בו שנים אבל בדליכא עדי ראה אפי' חטף בפני שנים נאמן לומר אין חטפי ודידי חטפי מגו דאי בעי אמר החזרתי שהגוזל את חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים וכל שכן בעד א' דלא עדיף משנים . וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפרק כל הנשבעין ובפרק חזקת וזה לשונו והוי יודע דהך נסכא ברשותו של גזלן היא שראוה עדים כשבא לבית דין שאם לא ראוה נאמן לומר אין חטפי ודידי חטפי מגו דיכול למימר החזרתי לו ואפי' באו שני עדים שחטף עכ"ל. ואע"פ שדעת הרמב"ם ז"ל שהגוזל את חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים רבו כמו רבו החולקים עליו גם רבי מאיר הלוי ז"ל כן כתב בתשובה לרמב"ן ז"ל שהגוזל את חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים והביא ראיה מסוגיא דפ' האשה שנתארמלה (כתובות י"ח.) על משנת ומודה רבי יהושע דמשמע התם דדין גזלה ודין מלוה שוין בזה דאי לא ליתני מודה רבי יהושע באומר לחברו מנה גזלתיך והחזרתי לך נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שגזל והוא אומר החזרתי לך אינו נאמן וקלס הרמב"ן ז"ל בחדושיו את הרמ"ה ז"ל וקרא עליו את המקרא הזה שפתים ישק משיב דברים נכוחים גם הראב"ד ז"ל כתב בתשובה בנסכא דר' אבא שאם לא ראה יכול לומר החזרתי ויכול לומר אין חטפי ודידי חטפי. ולזה נראה שכיון ר"י ז"ל בלשון שכתבת בשמו או שיהיה במקום שנים כשהוא במקום ששנים מחייבין אותו ממון רוצה לומר שדין עד אחד שיכחישנו הנתבע בשבועה או שיהיה עדות העד כאלו שנים מעידין בו כן לאפוקי שאם עד אחד מעיד שהלוהו מנה והוא אומר כן הוא אבל פרעתי דודאי לא נימא בכה"ג ה"ל מחוייב שבועה להכחיש העד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לדבריו וישלם דלא עדיף עד א' משנים שאם היו מעידין שהלוהו יהי' נאמן עדיין לומר פרעתי. ועוד שהרי אם העד היה אומר לוה ולא פרע והנתבע אומר לויתי ופרעתי ודאי נשבע להכחישו ואינו משלם וא"כ איך אפשר כשהעד אומר שלוה ואינו יודע אם פרע וזה אומר לויתי ופרעתי שישלם זה אי אפשר בשום פנים אבל אם חטף מחברו והגזלה לפנינו והוא אומר דידי חטפי אם היו שנים מעידים שחטפה לא היה נאמן לומר דידי חטפי שהרי מה שביד חברו בחזקת שהוא שלו הוא ואין לזה שום מגו להאמינו בו אף כשאין שם אלא עד אחד והוא אומר אין חטפי ודידי חטפי אע"פ שאם היה מכחיש העד היה נאמן בשבועה עכשו כשמודה לדבריו ואינו יכול להכחישו בשבועה הוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם שהרי העד כיון שאינו מכחישו הוי כשנים ומחייב אותו ממון וכל שכן אם העד הי' מעיד שחטף לאו דידיה חטף שמשלם ואע"פ שמכחישו במה שאומר דלאו דידיה חטף כיון שהודה לדברי העד דחטף הוה ליה כאלו שנים העידו בו שחטף ושוב אינו נאמן לומר דידי חטפי ואע"פ שנשבע להכחיש העד אבל אם מפני הטעם האחר שאומרים קצת מפרשים דלא חציף איניש לאכחושי סהדא אם העד מעיד דלאו דידיה חטף וזה מכחישו נאמן הוא בשבועה להכחישו דהשתא הא איכא מגו דאי בעי אמר לא חטפי שהרי גם עתה מכחיש העד אך לטעם הב' שעד א' הוה כשנים במה שאין הנתבע מכחישו אם כן כשהעד מעיד שחטף ואין הלה מכחישו הוי כשנים מעידין בו שחטף ושוב אינו נאמן לומר דידי חטפי ואע"פ שמכחיש העד אם לא בראיה ברורה. ומה שהבנת מדברי הרמב"ם ז"ל אינו כן כי מה שכתב (בפרק ד' מהלכות טוען ונטען) מנה לי בידך והרי עד א' מעיד עליו וכו' בשהעד מעיד עליו שעדיין הוא חייב לו אותו אם שלא זזה ידו מתוך ידו אם בשהוא מעיד שהוא תוך זמנו והנטען בא לפטור עצמו בשטוען שגם הוא חייב לו מצד אחר כנגדן וזהו שתפס בלשונו הרב ז"ל אבל אתה חייב לי כנגד אותו מנה ולא אמר אבל פרעתי' וכיון שהעד מעיד שעדיין חייב לו המנה אינו נאמן לפטור עצמו בטענה אחרת מחוץ במגו שיכול להכחיש העד והיה נאמן בשבועה אלא הרי הוא כשנים מעידין בו שחייב לו מנה שאז אין מגו להאמינו במה שטוען אבל אתה חייב לי כנגדן. וכן נראה גם כן מה שכתב בסמוך וכן כפרן שבא עליו עד אחד וטען שפרע או שהחזרתי הפקדון הרי זה מחוייב וכו' רוצה לומר שטען תחלה בבית דין לא היו דברים מעולם ואחר שבא העד טען שפרע וכן פירש הראב"ד ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל בהשגותיו ולכן קראו כפרן ודין זה כתבו הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות מלוה ולוה בפסקה מתחלת וכן הורו רבותי שהכופר במלוה על פה וכו' ושם באר הראב"ד ז"ל טעם הדבר באור רחב וגם במה שכתב הרמב"ם ז"ל לפי' שטר שיש בו עד אחד וטען שפרעו וכו' פירש הראב"ד ז"ל בשהוחזק כפרן על פי שטר זה אלא שאין נראה כן מפשט דברי הרמב"ם ז"ל שהרי כתב אחר כן וכן כפרן מכלל דרישא לאו בכפרן אבל נראה בזו שדעת הר"ם ז"ל דכיון שאם היו שנים בשטר היו מחייבין אותו ממון ולא היה נאמן לומר פרעתי אף בעד אחד בשטר מחייבו שבועה וכיון שהוא מודה שלוה ואינו מכחיש העד ה"ל כשנים בשטר ואינו נאמן לומר פרעתי ומכל מקום דבריו בדין זה מן המתמיהין דאף אם נודה בעד אחד בשטר שיהיה עד גמור לחייבו שבועה כדעת הגאונים ז"ל דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכמו שכת' בעל הלכות ז"ל בשם רבנן קמאי שלא כדברי קצת מפרשים ז"ל שסוברין דעד אחד בשטר לאו כלום הוא אלא בשהיו שנים חתומין בשטר ומצאו לקיים כתב ידו של אחד ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני ונסתייעו בסברא זו מן הירושלמי (כתובות פ"ב ה"ד) מ"מ עדין קשה היאך אפשר שיפה כח עד אחד בשטר משנים בעל פה ואם לוה בשנים על פה היה נאמן לומר פרעתי ואיך לא יהיה נאמן בעד א' בכתב. ואם תאמר שאני הכא דמצי אמר שטרך בידי מאי בעי לא היא דכיון דלא גבי בשטר זה אלא מבני חרי הוה ליה ככתב ידו שהוא נאמן לומר פרעתי כמו שכתבו הגאונים ז"ל והרמב"ם ז"ל עצמו והרמב"ן ורוב המפרשים ז"ל אלא שנראה שאין דינו של הרמב"ם ז"ל ברור בעד אחד בשטר שנאמר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם וכבר חלק עליו הרשב"א ז"ל בתשובה. מ"מ בנדון שלפנינו אין לומר בו מחוייב שבועה שאינו לישבע משלם וכ"ש לדעת תלמידי הרב אלפסי ז"ל רבינו אפרים ורבינו יוסף הלוי ז"ל שאין מחוייב שבועה ע"פ ע"א כי אם בשהלה טוענו ברי אבל בטענת שמא לא נחלקו על רבם במה שכתב בהלכות בפ' כל הנשבעין בטעונא דכתנא וראייתם מדאמרינן בשבועות (מ'.) אבל טענת מלוה והעדאת עד א' אפי' לא טענו אלא פרוטה וכפר בו חייב וכן בריש מציעא (ד'.) הצד השוה שבהן שע"י טענה וכפירה הן באין אלמא דוקא בטוענו ברי אבל בטוענו שמא לא ולדבריהם כיון שאין כאן שבועה דאורייתא אפי' יהיה חייב הסת דבר פשוט הוא שאין לומר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם וזה מבואר בכמה מקומות בתלמוד ומטעם זה מנה לי בידך והלה אומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא חייב משום דהוה ליה מחוייב שבועה דאורייתא מפני הודאתו מקצת ואינו יכול לישבע דהא קאמר לא ידענא ומשלם ובמנה לי בידך והלה אומר איני יודע קיי"ל דפטור גם הראב"ד ז"ל כך דעתו בהשגות (פ"ד מהלכות גזלה ואבדה) דלא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם ע"פ עד אחד כי אם בטענות ברי אלא שהרמב"ן ז"ל הכריע כדברי הרב אלפסי ז"ל דאפי' בטענות שמא מתחייב שבועה דאורייתא ע"פ עד אחד ככתוב בארוכה בחדושיו בפ' שבועת הדיינים וכן דעת האחרונים ז"ל ומ"מ כיון דאיכא מגו אין לומר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם :