ואני אומר אע"פ שאין זה דומה ממש למי שאינו מחוייב בדבר הירושלמי משוה אותם שהטעם למי שאינו מחוייב בדבר שאינו מוציא אחרים הוא מפני שאינו מוציא לעצמו וגם זה אינו מוציא לעצמו בזאת הקריאה ולא דמי למי שיצא שמוציא בכל הברכות דהתם טעמא משום דכל ישראל ערבים זה לזה וגם זה שיצא נקרא מחוייב בדבר מפני חיוב חברו שלא יצא והיינו טעמא דאמרי' התם (ר"ה כ"ט.) חוץ מברכת הלחם וברכת היין וה"ה לכל ברכת הנהנין משום דלא שייך בהו כל ישראל ערבין זה לזה שאין זה חובת גברא לא ליתהני ולא ליבריך אבל הכא ליכא למימר האי טעמא שהרי שכיון שזה יודע אשורי ואינו יוצא בקריאה זו לא יוציא אחר אבל אי איכא לדמוייה לההיא דבני אדם המקדשין בביה"כ איכא לדמוייה דאמרינן התם (פסחים ק"א.) שמוציאין אורחים ידי חובתייהו אע"פ שהמקדש אינו יוצא לפי שאינו במקום סעודתו ואפ"ה מוציא אחרים אלא שעדיין יש לחלק בין כשהפסול מחמת המקום ובין כשהוא מחמת הקריאה בעצמה. ומה שאמרת הגע עצמך וכו' אברא ודאי הכי הוא שאז היה יוצא בקריאה זו לעצמה והיה מוציא אחרים כיון דלא אפשר ליה באשורי שלא יבין בו ואע"פ שיוצא בו לשון זה המכיר בו עדיף ליה אבל השתא שיודע אשורי ואשורי עדיף לא התירו לו לשונות פסולין לא לצאת ולא להוציא בהן אחרים:
תשובות הריב״ש · חלק שצ״א סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.