תשובות הריב״ש · חלק שצ״א סימן י׳

עוד כתבת וכן נראה מפורש מדברי רש"י ז"ל שפירש (י"ח. בד"ה מתני') גבי הא לא דמיא אלא להא דהא דקתני לא יצא לשאין מכירין כגון עלמיית למדיי' ובהכי משתעי מתני' דקתני ובכל לשון לא יצא ואם כדברי הרמב"ן ז"ל לא היה לו לפרש אלא במכירין כדקס"ד דמקשה אלא שיודעין גם אשורי ואע"פ שאפשר שדקדק רש"י ז"ל מדלא קתני בברייתא עלמית לעלמים כדקתני באידך דקתלי יצא מ"מ מהבריתא עצמה יש להבין שיותר חדוש היה לומר שהמכירין לא יצאו בלשונם אם מכירים גם אשורי ממה שיאמר שלא יצאו בלשון אחר שאין מכירין אפי' אין יודעין אשורי דכיון דאין מכירין אותו לשון ששומעין וגם אינו אשורי מה מועיל להם העדר ידיעתם באשורי אלא ודאי וכו' ע"כ. ואני אומר איברא שרש"י ז"ל כן דעתו שהרי כתב במשנה בפירוש לעוזות שיודעין לשון אחר שאינו לשון הקדש והרמב"ן ז"ל הוא שחדש דין זה ממה שמצא בירושלמי וממה שנראה במלת לעוזות ומטעם הדבר בעצמו שאין להכשיר הלשונות הפסולים כי אם בשאינו יודע אשורי דאז איכא פרסומי ניסא דידיעה טפי בלשון המכיר בו מלשון הקדש שאינו מכיר בו דהא לרבנן במגילה מודו דכל הלשונות פסולין כי אם אשורי משום דכתיב ככתבם וכלשונם ולרשב"ג אף בשאר ספרים פסולין זולתי אשורי ויוני וגם הרשב"א ז"ל נטה לדברי הרמב"ן ז"ל והירושלמי כפשטו מבואר כדבריו ואין צריך לדחקי' אם בבאור הלשון אם בטעמו. ומה שהוקשה לך הבריתא בעצמה שהיה חדוש יותר להשמיענו זה הרי זה מבואר כבר במשנה במלת לעוזות שפירושה שאינו מכיר לשון אשורי ומכיר לשון אחר כפי מה שפירש הרמב"ן ז"ל אבל היה צריך להשמיענו שלא נאמר מכיר אשורי ושאר לשונות אינו יוצא כי אם באשורי מפני מעלת לשון אשורי אבל למי שאינו מכיר אשורי יקרא בשאר לשונות ואף אם אינו מכירן שהרי אין יתרון לאשורי על שאר לשונות למי שאינו מכיר בו וכן אין יתרון בשאר לשונות לאחד על האחר בין מכיר לאינו מכיר והוה אמינא במתני' דקורין אותה ללעוזות בלעז בכל לעז קאמר ואף לגפטי יקראנה מדיי כיון שאינו מכיר אשורי משו"ה אשמעינן ברייתא דלא יצא בלעז כי אם בלעז המכיר בו: