וזה דעתי שאין להכרזת מורדת והכרזת סקריקון דירושלמי לנדון זה ענין כלל דהכרזת מורדת לא היו אומרין בה שאם תעמוד במרדה שתפסיד כתובתה אלא היו מכריזין ואומרין פלונית מרדה על בעלה ולא עוד ואין כאן דבור של חול כלל אדרבה דבור של מצוה הוא לביישה מפני שעושה שלא כהוגן ובית דין הוא ששולחין לה קודם הכרזה ואחר הכרזה שאם תעמוד במרדה תפסיד ומה ענין זה לאותה הכרזה שעושין שם שאם לא יגיד שיאבד זכותו ואדרבה הכרזת מורדת מוכחא דבכי האי גונא אסיר דאי לא למה הוזקקו ב"ד לשלוח לה שאם תעמוד במרדה תפסיד ולא התקינו לומר כן בשעת הכרזה וכן זו שהזכירו בירושלמי דמכריזין והולכין ד' שבתות לאחר שנים עשר חדש יש לנו לומר שכגון זה היא שהיו מכריזין קרקע של פלונית שהתה ביד סקריקון י"ב חדש ולא פדאה או שמוסיפין עוד לומר אם רוצה ליקח יקח ובדבור זה אין בו עסקי חול כלל אדרבה יש בו הזכרה והערה לבעלים שיתעוררו לפדותו ולאחר ההכרזה הדין היה נותן מצד התקנה שכל הרוצה ליקח יזכה במקחו ואין ענין לאותה הכרזה שבעירכם כלל:
תשובות הריב״ש · חלק ש״צ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.