תשובות הריב״ש · חלק ש״צ סימן ד׳

עוד כתבת שיש שם מנהג שכל מי שמוכר קרקע מכריזין ביום שבת בין יוצר למוסף ארבעה שבתות רצופות במצות הברורים שכל מי שיש לו זכות או תביעה על אותו קרקע שיבא ויגיד להם תוך ל' יום ואם לאו שיאבד את זכותו וכאשר שמעת כן תמהת שזה ראוי ליאסר מטעם שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ואע"פ שפי' בו שלא להרבות בדבור מן הירושלמי כ"ש שראוי ליאסר אם הדבור בעצמו דומה לדבור של חול ועוד שדומה לגמר דין שמחליטין ומפקיעין זכות היחיד ההוא אם לא יגיד והנה שנינו לא דנין גזרה שמא יכתוב אע"פ שיש בזה מצוה וכ"ש בזה שאין כאן מצוה להפקיע זכות מי שלא כדין ומנכבדי המקום השיבו כי זה המנהג הוא קדום ונעשה בהסכמת הקהל ובעצת הרא"ה ז"ל וזה לשון ההסכמה הסכימו הרבה מוקדמין והברורים והקהל שבסרקוסה יצ"ו בעצת ר' אהרן הלוי נר"ו ב"ר יוסף ז"ל שכל מי שימכור או מי שיתן במתנה שום קרקע לחברו שיהא רשות בידו של לוקח או של מוכר או של נותן או של מקבל מתנה שיודיע לברורים הדיינין או למוקדמין אם אין שם ברורים ויבקשו מהם שיכריזו על אותו קרקע ע"י שלוחי צבור בג' בתי כנסיות של העיר הזאת בכל שבת ושבת ארבע שבתות רצופות שכל מי שיש לו שום זכות או שום שטר או שום שעבוד בשטר או בשום פנים בעולם בשטר לבד שטר כתובת אשה ומתנה שיבא ויודיע לברורים או למוקדמין כמו שנזכר למעלה משבת ראשון של ההכרזה עד תשלום ל' יום ואם לא הודיע לברורים או למוקדמין כמו שנזכר למעלה בתוך זמן זה שיהא זכותו מופקע ולא יהא לו רשות לתבוע לעולם ויתחייבו לעשות לו שטר ראיה מן ההכרזה עכ"ל לשון התקנה ההיא. ואמרת שגם ממה שכתוב בהסכמה שיתחייבו לעשות לו שטר מן ההכרזה אסור מוסיף שיש לחוש יותר לשמא יכתוב ואין כאן לא צרכי רבים ולא כמו פוסקין צדקה לעניים ולא כמו תינוקת ליארס ותנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות והחכם הנכבד ר' יוסף נר"ו מביא ראיה למנהגם מהכרזות דמורדת ד' שבתות שנראה מלשון רש"י ז"ל שהן שבתות ממש ולא שבועות ממה שנזכר בגמרא ואין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות וכו' דיקא נמי דקתני ד' שבתות וכן הביא בעל העטור ז"ל על הא דמורדת ירושלמי גבי סקריקין מכריזין עליו ארבע שבתות רצופות לאחר י"ב חדש וכי היה התר זה דבר זר מאד בעיניך אמרת הכרזות המורדת הם התראות כדי לביישה ושתשב עם בעלה ויש כאן משום שלום הבית ושלום ביתו עדיף וההיא דסקריקון דירושלמי כל תקנות סקריקון משום ישוב ארץ ישראל והתירו זה כמו שהתירו משום ישוב א"י שבות דאמירה לכותי וכותבין עליו אונו אפילו בשבת ואעפ"כ חששת למה שכתוב בשטר שנעשה בעצת הרא"ה ז"ל אם ראוי להניח הענין כאשר הוא או אם יש בזה אסור ובמקום אסורא כי נהגו לא שבקינן להו ע"כ דבריך: