תשובות הריב״ש · חלק ש״צ סימן ג׳

ורואה אני אותם טובים ונכוחים עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק ועל אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהן כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ז"ל ונכניס עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים שלא מדוחק כלל אלו היה דבר שתהא השעה צריכה לו על כל פנים החרשתי אבל להניח את הודאי ולתפוס את הספק בענייני המצות איננו ראוי בשום פנים לקהל קדוש מכובד כמוהו וכ"ש שאפי' לדברי המתירין א"א להחזיק המנהג ההוא מפני מש"כ במה שלעזו האחשתרני' בני הרמכי'. ואגיד לך מה שטרחתי לחשוב אולי אוכל להעמיד המנהג ההוא ולא יכולתי אמרתי אולי מה שאמרו רז"ל אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן מאי היא לא היתה כונתם לומר שחכמי התלמוד לא היו יודעין זה אלא לומר שהכלל לא היו בקיאין בו ואפילו אותן שאינן מכלל עמי הארץ מפני שהמלות האלה זרות ואין להן חברים במקרא ואעפ"כ ענינם ופירושם היה מקובל בידם ולזה אמרתי אולי הלעז ההוא הוא מקובל בפירוש המלות ואין להעביר המנהג מפני אותו טעם ועיינתי בדברי מפרשי הפסוק ומהם אומרים כי האחשתרנים מלה מורכב' וענינה אחש תרין והנו"ן נוספת והיו"ד והמ"ם סימן הרבים וענינה בהמות חשובות באות משני מינים והם הפרדים ומפני שיש מהם שאמם סוסיא ומהם שאמם חמורה אמר בני הרמכים כלומר בני סוסיות שהם חשובים יותר זהו מה שפירשו בו קצת המפרשים ושאלתי לבעלי הלשון ההוא אם הם קורין לפרדים פוטרוש ואמרו אין כי לא יפלו למלה ההוא אלא על הסוסים עולי הימים ומעתה אין ספק שהלעז ההוא הוא משובש ופוסל הקריאה לגמרי וכ"ש לדברי רש"י ז"ל שכתב שהם מיני גמלים. ועכשיו אשוב לדקדק על עיקר הדין אם היתה המגילה כתובה בלעז מתוקן אם הבקי בלשון אשורית יוצא בו. כבר ראית מה שכתבתי בפירוש ההלכות וקיימתי בו פי' של רש"י ז"ל לענין משנתנו ושמה שאמרו בירושלמי שיודע אשורית ויודע לעז אינו מוציא את אחרים בלעז הוא נאמר על דעת רשב"ג וכיון דקיימא לן כרשב"ג בספרים ראוי לחוש לדברי הירושלמי זהו העולה ממה שכתבתי שם ואיני צריך להאריך לפי שידעתי הספר ההוא מצוי ביד תלמידיך עכשיו מתוך שערב עלי לישא וליתן עמך עיינתי בירושלמי אם נוכל להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל שנראה שמכשיר וכך מצאתי שם תני שמואל טעה והשמיט פסוק א' ותרגמו המתרגם יצא אנן אמרינן בכל לשון לא יצא ותימר הכי שמואל כדעתיה שמואל אמר היתה כתובה כהלכתה הלועז יוצא בה רבי אבהו בשם ר' אלעזר יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה אשורית בלעז יוצא בה בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא את אחרים בלעז יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן כך מצאתי נסחתו בשני ספרים שעיינתי בהם ואף סופו כתוב כן בלקוטי הרמב"ן ז"ל ונראה שפי' כך בתחלה אמרו שאם טעה הסופר או הקורא והשמיע פסוק אחד ותרגמו המתרגם יצא והקשו על זה מדתנן בכל לשון לא יצא ומתוך מה שתרצו משמע דהוה סבירא להו דמתני' הכי קתני קראה על פה לא יצא ולא על פה בלבד אמרו מפני שאין מגלה כלל לפניו אלא אפילו תרגמה באיזה לשון על פי המגלה הכתובה עברית לא יצא דעל פה הוא ומשום הכי פרכינן אמאי יצא ומפרקינן דמאי דתני שמואל כדעתיה הוא דאמר דהיתה כתובה כהלכתה אם קראה ללועז יצא דכה"ג לאו על פה הוא כיון שכונת המלות שהוא מוציא בפיו כתובה לפניו במלות אחרות ומתני' דתנן בכל לשון לא יצא לאו משום פסול על פה הוא אלא הכי קתני דכל לשון פסול למי שאינו מכיר בו חוץ מלשון הקדש או לשון יוני אבל למכיר בו היתה כתובה לפניו עברית וקראה בלשון אחרת שמכיר בה יצא ומשום הכי תני שמואל דטעה והשמיט פסוק אחד ותרגמו המתרגם יצא דאם טעה דקתני היינו טעה הקורא היינו דשמואל ממש ואם ר"ל שהשמיט בו הסופר כדאיתא בגמרא דילן (י"ח:) הרי אותה ההשמטה כיון שהיא במקצתה ככתוב' דמיא שאלו קראה עברית יצא ולפיכך אף כשתרגמה יצא והא דשמואל משמע דאתיא דלא כגמרין דאמרינן היכי דמי אילימא דכתיבא אשורית וקרי לה יונית על פה הוא וכו' ולשמואל בירוש' משמע דכי האי גונא לא קרי ליה על פה כיון שמתוך הכתב הוא מתרגם ואפשר היה לומר דלא פליגי דכי אמרינן הכי בגמרא דילן היינו למאי דמוקמינן מתני' בלעז יוני דוקא דאלמא ס"ל שאפילו השומע מבין הענין אינו יוצא אלא בלשון ידוע דהיינו יוני ומשום הכי אמרינן דעל פה הוא לפי שאין לשון הכתוב נוטה יותר ללשון יוני מלשון אחר ולשון אחר הוא פסול אבל למאי דמסקינן דכל הלשונות כשרין למכיר בהן דאלמא כל שמבין הענין יוצא אפשר דלא פליגי אדשמואל דירושלמי שכיון שכל הלשונות שוין מי שמתרגם באיזה לשון על המגלה עברית הכתובה לפניו לאו על פה מקרי שכונת הענין כתוב הוא דפסולא דעל פה מפקינן ליה דמה להלן בספר אף כאן בספר וכיון שלועז מתוך הספר בספר מקרי והרמב"ם ז"ל תפס הדברים כפשטן וכתב אבל אם היתה כתוב בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה וכו' והיינו משום דמשמע ליה דשמואל דירושלמי פליגא אגמר' דילן ומ"מ משמע דלשמואל יודע אשורית ויודע לעז יוצא הוא בלעז דסתמא דברייתא דטעה והשמיט פסוק אחד וכו' השנויה בירוש' לא משמע למי שאינו יודע לשון הקדש בלבד אלא פשטא משמע ליודע אשורית ותרגום דיוצא בה ולועז דקאמר שמואל מקרי כל מי שהוא יודע בלשון לעז. ובא רבי אבהו וחלק ואמר דיודע אשורית ויודע לעז יצא בה אשורית כלומר במגלה שהיתה כתובה כהלכתה ועלה דשמואל קאי ופליג עליה ואמר דאינו יוצא בה בלעז דלעז לדידיה בעל פה שויוה רבנן כיון דאפשר לו לאמרה בכתב ובתר הכי בעי יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא את אחרים בלעז כלומר מתוך מגלה הכתובה אשורית דאיכא למימר שאע"פ שלעצמו אינו מוציא בלשון לעז היינו משום דלדידיה דמי לבעל פה דכיון שהוא יודע אשורית בדין הוא שלא יצא ידי חובתו אלא אשורית אבל אחרים לועזין אפשר שהוא מוציא דלדידהו מגלה הכתובה אשורית ללועזה קאי ופשיטא דכיון שאינו יוצא אינו מוציא ואם נוסחת הירושלמי שכתבתי מדוקדק' יש ללמוד ממנה שהיודע אשורית ויודע לעז יוצא במגלה הכתובה בלעז דבלעז קמא דקאמר הירושלמי משמע דאמגלה קאי. ולפי דרך זה מה שכתב הרמב"ם ז"ל מסכים עם הירושלמי אבל הירושלמי הכתוב בפ' ואלו נאמרין (ה"א) הוא כך רבי אומר אומר אני שאין ק"ש נאמרה אלא בלה"ק מה טעם והיו הדברים האלה ר' לוי בר חיתא על לקיסרין שמע קליהון קריין קריאת שמע בעי מעכבתנון כלומר מפני שהיו קורין אותה בלעז שמע רבי יוסי ואקפד כלומר על שהיה רוצה לעכבם אמר כך אני אומר מי שאינו יודע לקרותה אשורית אל יקראנה כל עיקר כלומר בתמיהה אלא יוצא בה בכל לשון שיודע השיב ר' ברכיה הרי מגלת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית ולועז יוצא בה בלעז וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע ע"כ. כלומר שר' ברכיה התיב לרבי יוסי ואמר שאין דנין ליודע ממי שאינו יודע ומגלה תוכיח שהיודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית כלומר במגלה הכתובה אשורית שאע"פ שכיון שהמגלה כתובה לפניו לאו על פה מקרי דשפיר קרינא ביה בספר החמירו עליו לקרותה אשורית ולועז השומעה בלעז מפי מי שהוא יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה בלעז דלית ליה מאי דאמרינן בירושלמי דמגלה יבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר וכו' אלמא אע"פ שהחמירו ליודע אשורית לא החמירו ליודע לעז ואף בק"ש אפשר שהוא כן כך נראה פירוש סוגיות ירושלמיות הללו אם נוסחתן מדוקדקת והעולה משתיהן שהכתובה בלעז אפילו בקי בלשון אשורית יוצא בה בלעז אבל נראה שיש טעות בנוסחת ירושלמי דמגלה ומה שכתוב בה בלעז יוצא בה בלעז ראוי שיהיה ולועז יוצא בה בלעז שכך כתוב בירושלמי שבפרק ואלו נאמרין ונראה שהלשון אחד ורבי אבהו בשם רבי אלעזר נהי דפליג עליה דשמואל ביודע אשורית ויודע לעז שאינו יוצא בה בלעז מודה הוא דלועז יוצא בה שלועזין אותה לו מתוך לשון העברי ודלא כגמרא דילן ובתר הכי בעי יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא את אחרים בלעז כלו' שיודעין אשורי ולעז כמוהו דאפשר דנהי דבקורא שהמגלה לפניו החמירו שלא יצא בה אלא אשורית לשומע דלדידיה סוף סוף על פה הוא לא החמירו ופשטי' יבא כהדא וכו' כלו' שכיון שהוא אינו ראוי לצאת בקריאה זו אף אחרים אינו מוציא ואפשר שזהו הלשון שכתב הרמב"ם ז"ל וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו ונמצא שאין לנו הכרח מן הירושלמי שלא יצא הבקי בלשון עברי במגלה הכתובה בלעז ואע"ג דקיימא לן כרשב"ג שאין הספרים נכתבין אלא בלה"ק או בלשון יוני מגלה ודאי לגמרא דילן מכללא נפקא דהא מכשרינן בה גפטית לגפטיים בשכתובה באותו לשון ואע"פ שאינה מטמאה את הידים אעפ"כ כתיבתה מתרת להוציא בה שאינו בקי שאע"פ שיוצאין בלה"ק לדידהו בלעז עדיף טפי והיינו דתנן אבל קורין אותה ללועזות בלעז דהיינו לכתחלה ובלועז ששמע אשורית קתני יצא דמשמע דוקא דיעבד ואף לבקי נמי כיון דעקר קריית המגלה משום פרסומי ניסא הוא כל הלשונות למכיר בהן שוין אפי' לרשב"ג לצאת לכתחלה אע"פ שאין מטמאה את הידים אלא בלה"ק זהו מה שנראה בזה להעמיד דברי האומר שאפי' למי שמכיר לה"ק יוצא בה בלעז. ונראה שבנוסחת הרמב"ן ז"ל היה כתוב ולועז יוצא בה בלעז והוא ז"ל הבין הירושלמי דלא קאי אמגלה שהיתה כתובה אשורית אלא סתמא קאמר מי שהוא יודע אשורית ולעז יוצא בקריאת מגלה באשורית בלבד ולועז יוצא בה בלעז ומתוך כך הוציא שהבקי באשורית אינו מוציא הלועז במגלה הכתובה בלעז ויש סיוע לדרכו ממאי דמותיב ר' ברכיה בפשיטות דלדידיה ז"ל משנתינו היא זו ולפי מש"כ אינו כן אבל תמהני שבלקוטיו הנמצאים אצלנו כתוב בלעז יוצא בה בלעז ומ"מ כיון שיש לפנינו דרך מרווח להוציא הנשים בלה"ק שאין שום ספק שיוצאות בו אין ראוי שנכניס עצמנו לידי ספק ולהוציא הנשים בלעז ע"י מי שהוא יודע אשורית :