תשובות הריב״ש · חלק שפ״ב סימן ו׳

עוד יש רעותא אחרת שהדיין החתום על האשרתא שבדוניי"ש אותו שנתקיימה חתימתו באשרתא הנעשית בבור"גוש הוא קרוב לחולץ והקורבה היא שאחות הדיין היא אשת החולץ וא"כ האשרת' שבדונייש פסולה דבין עדי קיום בין דייני קיום קרובים לבעלי דינין פסולין שלא התירו קרוב בקיום שטרות אלא עדי קיום לעדי השטר לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של אחי אבל לבעלי דינין בין עדי קיום בין דייני קיום פסולין דאפי' קרוב לעד האחד שבשטר לא יעיד על חתמות ידי העד השני ואפי' בצרוף עד אחר רחוק כדאיתא בפרק חזקת (בבא בתרא נ"ז.) משום דקא נפיק כולי ממונא נכי רבעא אפומא דאחי וכ"ש אם דייני הקיום או עדי הקיום קרובים לבעלי דינין דפסולין ואין זה צריך לפנים ולא תקשי להא הא דאמרי' בפ' שני דייני גזרות (ק"ט.) הדיינין חותמין על השטר אע"פ שלא קראוהו דהתם לא בעי למימר אלא שאין צריכין לקרות מיהו אם נודע שהם קרובים ודאי פסולין. ועוד דהאי אעפ"י שלא קראוהו לא בעי למימר אלא שאין צריך שיקראו כל השטר מה שאין כן בעדים שאין חותמין אלא א"כ קראו כל השטר ומיהו אף הדיינין יש להם לראות מי הם בעלי דינין כדי שלא יחתמו על שטר קרוביהן וכמדומה לי שכן פירשו בתוספות פרק שני דייני גזרות וכן כתוב בעטור דקרוב פסול להיות עד הקיום או דיין הקיום גם הרשב"א ז"ל כתב בפ"ק דגטין דשליח המביא גט שהוא נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם הוא קרוב צריך ליתנו בפני שלשה לפי שהוא פסול לדין ואפילו בקיום שטרות: