תשובות הריב״ש · חלק שפ״ב סימן ד׳

עוד יש רעותא אחרת בזה גט חליצה שבדואיניש עשו אשרתא דדייני על הגט חליצה וחתמו באשרתא תרי מגו תלתא אח"כ בבורגש עשו אשרת' אחרת שנתברר להם חתימת אחד מדייני הגט חליצה וא' מדייני האשרתא שבדואיניש וחתמו באשרתא זו שבבורגוש ה' ולא כתבו באשרתא זו במותב תלתא ולא במותב חמשה ולא אנחנא בי דינא אלא כתבו אתברר קדמנא אנחנו סהדי דחתימי לתתא חתימות ידיהון דפלוני ופלוני וכו' אבל עבר קולמוס על סהדי ונשאר לשון אנחנא דחתימין לתתא ומן העברת הקולמוס לא עשו הזכרה כלל באשרתא ואין לאשה זו שום עדות לא על חתימות דייני הגט חליצה ולא על חתימות דייני הקיום שנעשה בדונייש זולתי מה שהעידו עליהם באשרתא שבבורגוש שהכירו אחד מדייני גט חליצה ואחד מדייני הקיום ולא יותר. אמרתי גם בזאת האשרתא שנעשית בבורגוש יש לחוש שהרי מה שעבר קולמוס על מלת סהדי הרי הוא כאלו לא עבר כיון שלא כתבו קיומה ואין למדין מן העברת הקולמוס דאפשר דהאשה עשתה כן כדגרסינן בפ' גט פשוט (בבא בתרא קס"א:) כל המחקין צריך לכתוב ודין קיומיהון והתליות או העברת הקולמוס דכותה היא וכבר כתבו מקצת המפרשים ז"ל דלהכי לא תנא תלויות בהדי מחקין משום דמחקין השטר פסול לגמרי שאני אומר תנאי היה בו ומחקו אלא א"כ מוכיח ממה שלפניו ולאחריו מהו המחק כההיא דכסף זוזי דאנון ונמחקו שלא נפסל כל השטר אבל בתלויות אין השטר נפסל אלא שאין למדין מהן והדבר נכון ומוכרע מעצמו והעברת הקולמוס דין התליות לה וא"כ הרי הוא כאלו כתוב באשרתא אנחנא סהדי וא"כ אין כאן אשרתא דדייני דקיום שטרות בית דין בעינן כדאמרינן בפ' חזקת (בבא בתרא מ'.) קיום שטרות בג' דכמעשה ב"ד דמו ואלו שכלן נעשין עדים א"כ האשרתא פסולה ואע"פ שחתמו בה חמשה ומשמע בפ' האשה שנתארמלה (כתובות כב.) דכל שחתמו בה ג' לא בעי' דליכתוב בה בי דינא כדאמרינן בההיא דג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין למכתב במותב תלת' כחדא הוינא וחד ליתוהי ואי כתיב בי' בי דינא תו לא צריך דאלמא היכא דחתמו ג' לא צריך למכתב בי דינא מיהו בעינן לכתוב במותב תלתא דמשמע ישיבת ב"ד ואף למה שפי' הרא"ה ז"ל דחד ליתוהי לאו דוקא דכיון דכתב במותב תלתא כחדא הוינא תו לא צריך דלא גרע במותב תלתא מבי דינא אבל אי חתימי תלתא לא צריך לא בי דינא ולא במותב תלתא מיהו הני מילי שכתבו סתם אבל אלו שכתבו בפירוש שהם עדים ודאי נראה שהאשרתא פסולה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהלכות עדות) אין מקיימין שטרות אלא בג' אפי' שלשתן הדיוטות מפני שהוא דין ולפיכך אין מקיימין שטרות בלילה ע"כ. ואע"פ שכתבו בסופו ומדאתברר לן חתימות ידיהון דפלו' ופלוני אשרנוהו וקיימנוהו שהוא לשון ב"ד אין זה כמו בי דינא לבטל מה שכתבו תחלה אנחנא סהדי דאמרי' בההיא דג' שישבו לקיים השטר ומת א' מהם שאין לשון האשרתא הרגיל מוכיח שיהיו ב"ד כמו אם כתבו בי דינא וכן נמי בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ט:) בההיא אודיתא דהוה כתיב בה דוכרן פתגמי וכל לישנא דבי דינא וכו' ולא דמי למאי דאמרינן בפ' השולח (גיטין ל"ג.) גבי פרוזבול לא שנא כתיב בלשון דיינין וחתימי עדים לא שנא כתיב בלשון עדים וחתימי דיינין דהתם ה"פ שהם כתבו בלשון דייני בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנו מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינין ואחר כך חתמו הדיינין עצמם בלשון עדים פלוני עד וכן שלשתם או שנים מהם או שנים אחרים כל שכתבו וחתמנו אנו העדים פלוני ופלוני דהתם כיון שאמר לפני ב"ד מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין הרי נגמר מעשה הפרוזבול והפרוזבול שחותמין בו אינו אלא לראיה בעלמא דהא למאן דאמר פרוזבול בשלשה אפ"ה סגי דלחתמו ביה עדים משום דלא הוי אלא לראיה בעלמא אבל באשרתא זו משעת ישיבתן עד חתימתן היו עדים ולא דיינין. ויש לדון ולומר כיון דעד נעשה דיין בקיום שטרות ואפילו עד המעיד אפשר שאלו הה' שחתמו לא העיד אחר בפניהם על חתימת ידי העדים אלא הם עצמם כלם היו מכירין החתימות ומפני זה קראו עצמם עדים שהרי נעשו עדים ודיינין בבת אחת דכיון דקיום שטרות דרבנן עד נעשה דיין אפילו בשעת עדותו דהכי אמרינן בפ"ק דגטין (ה':) בפני כמה נותנו לה בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין והתם שליח נעשה עד ועד נעשה דיין בבת אחת דבשלמא אם העידו אחרים בפניהם אז אי משוו נפשייהו עדים אפסילא אשרתא דהאיך יקבלו עדות אם אינם דיינים אבל כיון שהם עצמם עדים על החתימות ולא בעינן בהו הגדה כלל שנאמר קודם החתימה כבר העידו ואחר כן בשעת חתימה נעשים דיינים ולא עדים אלא אף בשעת חתימה הם דיינים ועדים אם כן שפיר קרו נפשיהו עדים ויש לנו לדון כך כדי שלא נפסול האשרתא דומיא דההיא דשטר שכתוב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי שאני אומר אחרוהו וכתבוהו. ועוד יש לדון ונומר דכיון שהם עצמם עדים ומכירין חתימות ידי העדים אף אם לא יהיו דיינין יכולין לכתוב עדותם על השטר והוי כמו שנחקרה עדותם בבית דין וכל שנמצא לקיים חתימתן של אלו בהכי סגי ויקבלו ב"ד עדותם מפי כתב זה ואע"פ שלא נכתב בצואת בעל דבר לא מפסיל משום מפיהם ולא מפי כתבם כיון דקיום שטרות דרבנן ולא בעינן דעת בעלים אלא מקיימין את השטר אפי' שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח כדאיתא בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ב:) וכן כתב בשם הרא"ה ז"ל גבי פרוזבול דאי כתיב בלשון עדים וחתימי עדים שהעידם המלוה בדבר מהני ולא מפסיל משום מפיהם ולא מפי כתבם דכל מלתא דמתעבדא בעל כרחו של מתחייב כגון זה ומסירת מודעא לא בעינן צואת מקנה שאם כן לא היו כותבין שטר כזה מעולם אלא ודאי נכתב בהעדאת אידך ואין בו משום מפיהם ולא מפי כתבם עד כאן. וכאן הרי נכתב זה העדות לבקשת המלוה כדאמרי' בפ"ק דמציעא (כ':) מאן מקיים שטרא מלוה ולפי זה לא אמרו קיום שטרות בג' אלא כשאחרים מעידין בפניהם אם העדים עצמם שאומרים זה כתב ידינו אם אחרים שמעידין עליהם ואינם יודעים אם רוצים לחתום או שאין חתימתן נכרת או שמקיימין השטר מכתב ידן היוצא ממקום אחר אבל בשהעדים המכירין חתימת העדים רוצים לחתום בתרי סגי ומקבלין עדותן מפי הכתב כיון דקיום שטרות דרבנן והם חתמו עדותם ונתנוהו לבעל דין נעש' כמי שנחקרה עדותם. ואע"פ שלא נעשה זה בצואת בעל דבר כיון דבקיום שטרות מקיימינן אפי' בעומד וצווח. או אפשר דלעולם בעינן ג' והם בית דין ושנים המכירין חתימת העדים אין כותבין עדותם בשטר דהוה ליה מפי כתבם כיון דלא נעשה בצואת בעל דבר ואף על גב דבקיום שטרות מקיימין אפי' עומד וצווח היינו כשהם בית דין דאלימא מלתא דבי דינא אבל שיעידו העדים מעצמם מפי כתבם מבלי צואת בעל דבר מפי כתבם מיקרי ואם כן בנדון זה אם היו עדים לבד ולא דיינין לא מהני אלא שיש לומר כמ"ש למעלה שהם דיינין ועדים כאחד אלא שאם כן לא הי' להם לכתוב אתברר קדמנא אלא אשתמודענא או אתברר לנא :