תשובות הריב״ש · חלק שע״ו סימן ב׳

עולם הפוך ראיתי לא עולם ברור עליונים מבקשים תואנה לפקוד חטאת צפונה ועון צרור להגדיל עקב רב על אנשי שלומם לבטח אתם יושבים תחת אהבתם רבה משטמה באף וחמה כצרור אבן במרגמה צרורות קצפיהם אשכלות מרורות עליהם כותבים נעויתי משמוע מראות נבהלתי המראות הגדולות והנפלאות לא אבין לאחריתם עד כי אחשוב להכחיש החוש ואומר חשכו הרואות ותכהין עיניו מראות כי איך יאמין כי יסופר יושבת בשבת תחכמוני אף נחלת טובה עליו תשפר נבון וחכם כמוך ישבת לכסא כארי תנשא בעדה כלם קדושים תאמר לקול מוסרך כל מקום שתרצה תנוח ועט סופר תמשו' בקשת בשוט לשון אמרים מרים מלענה כגדין קשים אנה פנה דודי אנה פנה מוסרך אשר עד כה גדלך כאב טעמתי טעמו לחמתי בלחמו ולמטעמותיו אתאב פי פערתי למלקוש שיורד כמטר על גז וכרביבים מנפת צוף כדבש למתוק דברי דודים עלי ערבים עתה נהפכו עלי לגשם שוטף ואבני אלגביש ברד אש מתלקחת ופן תכבה האש במים היורדים רוח זלעפות רוח קדים תשבר אניות ושבה לפחת באתי באש ובמים שרפתני בל תמצא ותשלך עפרי אל הנחל לא ידעתי מה היה לך ועל מה הרימות קול שאגת אריה וקול שחל מה מצאת בכתבי עול ומה הלאיתיך ענה בי כי מבלעדי אשם ועון נרשם עשית כונים להעציבי הלא ראשית אמרי ופתח דברי בתארי שבחיך אני מפליג ובהגדלת רחב בינתך וחכמתך בשפעת עוצם לשוני בעז אבליג ואם אמרתי שאינני בתבנית שור אוכל עשב הלזה תרגיז ארץ יחם לבך וממקומו יתר ויהיה מותר בכל עצב ומה מידך אקח כי אף על זה עינך תפקח הכי אמרתי אתה קראתני כן לא כי אבל כי אמרתי דלחדודי לי קא בעית באותן שתי שאלות האחת מן התוספות והאחרת אין לשאול אותה לנער קטן באשר שיחת ת"ח צריכה תלמוד וראוי שידקדקו בלשונם אמרתי שזה הלשון מורגל תמיד מן הרב לתלמיד ולא למדתי לפניך כתלמיד היושב לפני רבו שתכתוב לי בזה הלשון ועם כל זה לא הייתי פוצה פה ונודד כנף פן תאנף ועתה נראה כי עודך מחזיק לחרף להחשיבני כאיש נקלה ואמרת תיתי לי דאפי' לגברא כותך לא חנפי ליה החזקת עצמך כרב יהודה ואותי אפילו כההוא דסנו שומעניה לא חשיבנא שהרי קראו רב יהודה גברא רבה (מ"ק י"ז.) וכן בספרינו הנוסחא כתוב' ואת אמרת לגברא כותך ורב"ה העזובה ועוד אמרת כי היה לי להזכיר עובדא דרב דימי (ב"ב כ"ב.) ומה אירע לרב אדא בסבתו לאחד מן הלשונות ואיני רואה מה ענין ההוא עובדא לכאן וכי טפחתי לך בסנדלי ואמרתי לך על כרחך אנא רבך חלילה אבל פרצת מדת המוסר שהבאתי מה שאמרו רז"ל (ב"מ ל"א.) על הוכח תוכיח אפילו תלמיד לרב כלום הפסדתיך דבר ושם על הפסד הגרוגרות היתה הקפידה כאמרו (ב"ב כ"ב.) אנא ענישתיה דאפסיד גרוגרות דידי ועוד כי הלשון ההוא לא עמד ולא שאר הלשונות כי אם הלשון האחרון והנה כתבו המפרשים ז"ל שלא היו מתפארי' אותן החכמים באמרם אנא ענישתיה אבל היו אומרים כן מתוך הצער שהיה מצירים ומצטערים כל אחד על עצמו על שנענש בסבתו דהא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ואדרבה היה לך להזכיר מה שהקשו בפרק אלו הן הגולין (מכות י"א.) טעמא דלא מצלו הא אי מצלו הוו מייתי וכתיב כצפור לנוד וכו' אבל בכל זאת לא אתן תפלה ובשפתים לא אחטא בכתב או במבטא אם תחשיבני תולעת או יבחוש לא אחוש ברזל חניתך אחשיב לתבן ובשרי נחוש כי המשפט לאלהים הוא יודע יושר לבי בוחן סרעפי יראה אם דרך עוצב בי ומה שכתבתי אליך ממורינו הרב הגדול רבינו נסים נ"ר הנה מאשר ראיתיך מקצר בשבחו ומבין ריסי כתבך ניכר אתה מחשיבו כאחד החכמים ראית בספרד וכן בכתבך אל החכם דון חסדאי נ"ר יראתי פן יבא לאזן הרב נ"ר ואולי יגיע אי זה נזק בזה לכבודך ולכן הארכתי אליך בספר קצת שבחו ולא כטפה מן הים כי אם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ולא מפסיקין ובאמת כי בכל חכמי ישראל אין ערוך אליו ואי הוית באתריה מחוי לך חורפיה ותודה על האמת כמדת החכם ולמה חרה לך על זה היקצוף יהושע או יכתוב שטנה על מה שאמרו (ב"ב ע"ה:) פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וכן כל חכמי ישראל שהם ככוכבים ברקיע וכמאורות בהלם על מה שאמרו (אבות פ"ב מי"ב) שרבי אליעזר בן ערך מכריע את כלם ואף מה שאמרתי אמרתי בבקשת מחילה ובנטילת רשות אף כי יש בזה מצוה בתוכחת מגולה מאהבה קויתי בה לצדקה ולתוספת אהבה כרבי יוחנן בן נורי מעקיבא בן יוסף לקיים מה שנאמר הוכח לחכם ויאהבך כדאיתא בערכין (ט"ז:) ותקותי אשורנה אראנה ולא עתה אבל ימיה לא ימשכו וקרוב לבא עתה כי חכם כמלאך אלהים אתה מה שהפלגת לספר בכבוד החכמים הצרפתים והאשכנזים מה עזרת ללא כח ומי עור כהתה עינו מראות באור פני חכמתם עדיין לא הגעת לחצי כבוד לשליש ולרביע כי מצרפת תצא תורה ודבר ה' מאשכנז ומימיהם אנו שותים והם פירשו לנו כל סתום ובלעדיהם היה התלמוד כדברי הספר החתום ואמרת כי בפלפולם כרבינא (עירובין י"ג:) ידונו לטהר השרץ ואין אני אומר כן אבל אני אומר כסומכוס (שם.) שהיה יודע לטהרו במ"ח טעמים לא כרבינא שדן קל וחומר א' לטהרו ואף הוא נדחה כמו שאמר שם ולא היא מידי דהוה אקוץ בעלמא ומה שכתבת ז"ל והוספת לאמר כי מדת הבאים מאשכנז לשאול באלו הדברים לקנטר ואפשר כי גם בזאת עלי היית מדבר עכ"ל חלילה לי מרשע וחס ושלום לא תהא כזאת בישראל כי אין מנהגי ודרכי להטיל מום בקדשים ובשרידים אשר ה' קורא דבריהם מרפא לעצם ומטעם לחך אבל בלשוני אספר תהלתם ועפר רגליהם אלחך ואם תעיין בכתבי תמצא שאמרתי שהקושיא ההיא קדומה והיא שנורה בפי התלמידים הצרפתים והאשכנזים הבאים בשערים האלה וכו' ובאמת כן הוא כי הקושיא ההיא פעמים רבות שמעתיה מפי תלמידים היו להם קושיות מפוזרות בתלמוד זעיר שם זעיר שם ולא מחכמה שואלים זה ומר ניהו רבה וגדול בחכמה ואת תלמידים לא תמנה ובקהלם לא תחד כבודך ולשון הבאים בשערים האלה לעד כי לא עליך המשא כי לא בשערינו עומדות היו רגליך וחקר תהום מפסיק בינינו מחיצה תלויה מתרת במים אבל מתוך שבאת לכלל כעם באת לכלל טעות כאדון הנביאים לחשוב עלי עון אשר לא דמיתי ולא עלתה על לבי והוצאת מפיך מלין צדיק כביר להרשיע והנני כבן זכא"י ובדקתי בעוקצ"י תואנותיך והבנתי בכל רמיזותיך ואמרתי אדירים משברי ים הכעס והחרון נשאו קולם בשאון גליהם ואין משביח כי הים הולך וסוער נבון וחכם הסר כעס מלבך וגפן האהבה הנטועה בלבבנו ראה ופקוד שוב למען חסדיך והנחם על הרעה ולהטיב תשקוד יצא כנגה צדק מפיך יגביר ברית שלום וישועתך כלפיד קח נא מפי כתבי תודות בינה הגיגי אל השערה לא תחטיא אם תמצא נימא לא תקפיד מררת כתבך לארץ תשפוך ואת הקללה לברכה תהפוך אז יבקע כשחר אורך ונחך ה' תמיד ונפשך ישביע בצחצחות ינחך במעגלי צדק למען שמו ינהלך על מי מנוחות: