מה שכתב כבודך באגרת הנקראת ספר כאמתה של תורה על הקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו שפי' הגאונים ז"ל שורף שליש תבואתו ובדיק לן מר מנין להם זה אשיבך מלין אנו אין לנו בפירוש זה המאמר אלא כפי' רש"י ז"ל שכתב יורד לאומנותו ולחיותו וכן פירש בערוך דאע"ג דאמרי' בפ' לא יחפור (בבא בתרא כא:) בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה אחרינא ואוקי רחיא גביה דינא הוא דמעכב עליה דא"ל קא פסקת לחיותאי הכא כיון שבזהו וקראו רשע מותר לעשות כן ולא מעכב עליה והפירוש שכתבת בשם הגאונים ז"ל לא שמענוהו בלתי היום ופירש זר הוא ואין אנו יודעים מנין להם ואולי מאחד מן המדרשים יצא להם פירוש זה ואפשר ממה שאמרו בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ט:) על רבי אליעזר תנא אך גדול היה באותו היום כל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר מיד נשרף וכתוב שם שבאותו יום לקה העולם שליש בחטים שליש בזיתים ואולי רצו הם ז"ל לומר שר' אליעזר לא נתן עיניו אלא בשליש התבואה כי מפני שברכוהו הרי רצו לומר יהי כרשע אויבו ומפני זה שרף שליש תבואתם ולקה העול' לאו דוקא אלא אותם שהסכימו בברכתו זה נראה לי לפי פירושם ואינם אלא דברי חלומות:
תשובות הריב״ש · חלק שע״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.