תשובות הריב״ש · חלק שע״ג סימן ז׳

בפרק אע"פ (ס'.) בהא דתניא יכול חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא וכו' המפרשים ז"ל נחלקו בבשר מהלכי שתים ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל והרא"ה ז"ל כתב בשם החכם רבי יצחק בן אחיו הלוי ז"ל דבשר מהלכי שתים ודאי אסור וילפינן לה מהאי ק"ו דמייתי בגמ' דמה בהמה וכו' ובספרא (סדר שמיני פרשה ב' פרק ד') בנוסחי דוקני לא גרס בשר אלא דם וע"כ הכי הוא דהא עקר ק"ו דהוה בעינא למילף מיניה מעקרא דחלב מהלכי שתים יהא טמא יסודו הוא שיהא בשרו אסור והיינו דקאמר דכי היכי דבהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה במקום שבשרה אסור דאי במקום שבשרה מותר התם נמי חלבה מותר אדם שהחמרת במגעו דין הוא שיהא חלבו אסור מאחר שבשרו אסור דאי בשר אדם מותר איכא למפרך מה לבהמה דמייתית מינה שכן בשרה אסור תאמר באדם שבשרו מותר אלא ש"מ כדכתיבנא ואם תאמר אם כן כי אמעיט דם מדין דם נימא שיהא אסור מדין בשר איכא למימר דבהני קראי דמייתינן תלתא מעוטי איכא אך זה והוא דכתיב אך את זה תאכלו וכתיב טמא הוא חד אתא למשרי חלב וחד לאפוקי דם מאסור דם וחד לאפוקי מאסור בשר זהו תורף דבריו ז"ל ולא נראה לי כלל חדא שהוא דורש שלש מעוטין מעצמו שלא נמצאו לבעלי הגמרא כי אם שנים ועוד דאי תלתא מעוטין כתיבי נימא דחד למשרי בשר אתא והא עדיף לן מלמימר דדם מותר ובשר אסור ומעוטא לאפוקי דם מדין בשר ועוד אפי' ליכא אלא תרי מעוטי הוה לן למימר דחד לחלב וחד לבשר ושיהיה דם אסור שהוא שוה בכל יותר מן הבשר ועוד דמאי דקאמר דאסורא דבשר נפקא לן בהאי ק"ו דמייתי בגמ' הא אפריך ליה ההוח ק"ו כי אית לן דחלב מהלכי שתים טהור דאיכ' למפרך מה לבהמה טמאה שכן חלב' טמא תאמר במהלכי שתי' שחלבו טהור ואם כן אף אני אומר שבשרו טהור ומנא לך לאוסרו אלא נראה לי דמעקרא כי מייתינן ק"ו לחלב הוא הדין לבשר דתרווייהו מחד ק"ו אתו למסרינהו מבהמה טמאה וכי אית לן חד מעוטא למשרא חד מנייהו אשתרי אידך ליה דמהיכא תיתי למסריה דהא ק"ו לא אתי דאיכא למפרך מאידך דאימעוט אבל לדם אצטריך מיעוטא דהא שוה בכל הוא ומק"ו דבהמה טהורה אתי למסרי' וליכא למפרך מידי ולהכי אצטריך מעוט' אחרינא למשרייה כנ"ל: