תחלה בריש כתובות (ג':) גבי ולדרוש להו דאונס בישראל משרא שרי כתב הרמב"ן ז"ל איכא דקשיא ליה והא דינא הוא דתהרג ואל תעבור דהא פרהסיא הוא ושעת השמד וא"ל להנאת עצמן היא ואפי' בשעת השמד תעבור ואל תהרג דהא ודאי הנאת עצמן היא מדלא גזר תהרג וגזרי תבעל אלמא אינהו גופייהו להנאת עצמן מתכונין ואפילו בשעת השמד שרי עד כאן. וקשיא לן על ההיא דלעיל כדהוה ס"ד שהגזירה היתה בתולה הנשאת ברביעי תהרג מקשינן נהגו ליעקריה לגמרי והתם ודאי להעביר הם מתכונין והיה לנו לומר תהרג ואל תעבור ונראה לי דהתם נמי הנשים שעליהן נגזרה הגזרה שייך למימר בהו תהרג ואל תעבור אבל רבנן שלא נגזר' גזרה עליהם יש להם לעקור התקנה כדי שלא תבאנה לידי סכנה ואין הכי נמי שאם נגזר על החכמים שיעקרו התקנה ואם לא יהרגו שיש עליהן ליהרג ואל יעברו כיון ששעת השמד הוא ומתכונין להעביר וכי מקשי נהגו לעקריה לגמרי מתרתי פריך דכיון שהיה בדבר סכנה היה לחכמים שלא נגזרה עליהם הגזירה לעקור תקנתם וכל שלא נעקרה לא היה להם לנהוג כנגד התקנה ושלא ימחו בידם חכמים אלא יהרג ואל יעבור כיון שהיה שעת השמד ומתכונין להעביר :
תשובות הריב״ש · חלק שע״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.