תשובות הריב״ש · חלק שע״ב סימן ג׳

כתבת האדון השלם נ"ר בכתבך לחכם דון חסדאי קרשקש נ"ר וזה לשונך אכתוב לך דבר קטון בריש כתובות נתחבטו בו הראשונים ז"ל ולא ראו הדרך עוד עד שקמתי זבוב קטן ובארתי אותו. מפני מה אמרו בתולה נשאת וכו' מריה דאברהם וכו' פירוש רב יוסף שמע דברים אלו ושכח באורן ומדעתו היה מפרש אותן כפשטן לומר תנשא באחד בשבת על כן תמה כי הקושיא לא תירץ ועוד הוסיף קושיא כי עד עתה לא היה קשה רק משנתנו ועתה קשה למה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות ושתי קושיות אלו כלל רב יוסף באמרו תלי תניא דמפרש טעמא וכולי כלומר תלה משנת אע"פ שמפורש בה טעם למה אם הגיע זמן ולא נשאו מעלה מזונות דהיינו נותנין זמן וכו' ואמר דהני מילי אם הגיע ברביעי אבל הגיע בא' בשבת אינו מעלה ותלה דין זה במשנתנו ששונה בתולה נשאת ליום רביעי דמשמע אבל לא באחד בשבת ואין טעם מפורש בה למה לא והיינו קושיתו ושאלתו ומדקאמר תלי תניא דמפרש טעמא ולא אמר תלי טעמא דתניא דמפרש טעמא תדע שחוזר על לכך שנינו וכמו שפי' לא על מפני מה אמרו וכו' לפי ששנינו וכו' וכמו שהיו סבורים כל המפרשים ז"ל עכ"ל ומה שנסתפק לי על זה הפי' אודיע אל כבוד חכמתך ועמך הבאור פתח דבריך רב יוסף שמע דברי' אלו ושכח באורן נראה מדבריך שרב יוסף לא שכח אלא באור הדברים וזה תמה שהרי עקר הדבר שכח דהיינו שקדו כמו שאומר בלשון השני וגם שאומר הספר אלא אי איתמר הכי אתמר וכו' גם מה שאמרת ומדעתו היה מפרש אותן כפשטן לומר תנשא בא' בשבת אני תמה אם רב יוסף היה מפרש כן שאלת הל' הראשון למה לא הזכיר בו בפירוש ותנשא באחד בשבת כמו בלשון השני ואם תאמר כי רב יוסף כך שמע הדברים סתם א"כ לא היה לו להזכיר ותנשא באחד בשבת בלשון השני שהרי אין בזה שנוי בין הלשונות גם מה שאמרת על כן תמה כי הקושיא לא תירץ א"כ המאמר בעצמו אין לו מובן ואינו נקשר קצתו בקצתו ולא ה"ל למימר תלי תניא וכו' אלא מאי קאמר ואע"פ שאתה מפרש וכולל זה בקושיא תלי תניא כו' מה צריך להשיב במה שאין לו מובן ועל כיוצא בזה מקשי' בתלמוד ודקארי לה מאי קארי לה. גם מה שאמרת ועוד הוסיף קושיא כי עד עתה לא היה קשה רק משנתנו ועתה קשה למה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות איני רואה בכאן תוספות קושיא שאם היה לנו טעם מספיק מפני מה אינה נשאת באחד בשבת די בזה טעם למה שאינו מעלה לה מזונות שהרי אינו זמן נשואין כמו שמפורש בלשון הב' ועכשיו ששנינו שקדו וכו' גם מה שאמרת ושתי קושיות אלו כלל רב יוסף באמרו תלי תניא דמפרש טעמא וכו' תלה משנת אף ע"פ שמפורש בה טעם למה אם הגיע זמן וכו' ואמר דה"מ וכו' ותלה דין זה במשנתנו וכו' אני תמה והלא כל זה אף לפי הלשון השני כן הוא שמשנת אע"פ שיש בה הטעם דהיינו נותנין זמן וכו' ה"מ ברביעי אבל לא באחד בשבת ותלוי דין זה במשנתנו כמו שמפורש בלשון השני ועכשיו ששנינו שקדו וכו' וגם לפי הלשון השני אין טעם משנתנו מפורש בה אלא בברייתא וגם מה שדקדקת מאמרו תלי תניא ולא אמר תלי טעמא דתניא איני מבין זה הדקדוק כי באמרו שזאת תלויה באחרת הנה ר"ל שהאחרת טעם וסבה לזאת כמאמרם ז"ל משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו רוצה לומר שהוא סבה לזכות הרבים וכן לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן ר"ל שיהיה הוא סבתם סבת הפועל שהוא מארבע סבות הדבר וכן כל לשון תליה בא בכמו זה העלין וא"כ בלשון תלי לבד די ואדרבה אם אמר תלי טעמא היה כפל לשון ותוספת והמוסיף גורע שהיה מחטיא הכונה שהיה נראה פירושו נותן טעם אל הטעם. ועוד שאם פירוש תלי אינו אל הטעם אלא כמו שאתה מפרשו מה תפרש באמרו תחלה תלי תניא בדלא תניא והנה לפי פירושך אין לו מובן כלל ולא הקשו בו אלא הא תניא והא תניא אבל אני מפרשה לזו בדרך אחרת הולך בעקבות הראשונים ז"ל עם קצת הרחבת באור. שאלת הלשון הראשון היא זאת שהוא הבין מטעם המשנה שאומר שפעמים בשבת וכו' שגם בא' בשבת יכולה לינשא ולכן שאל כיון שגם באחד בשבת יכולה לינשא מפני מה אמרו ליום רביעי והשיב אע"פ שגם באחד בשבת יכולה לינשא כמו ברביעי הנה יש יתרון לרביעי על אחד בשבת שברביעי אם הגיע זמן ולא נשאה מעלה לה מזונות ובא' בשבת אין מעלה לה אע"פ שהוא זמן נשואין ואם רצה כולם ולכך שנינו ליום רביעי כלומר בחיוב שאם לא נשאה אז מעלה לה מזונות אבל באחד בשבת אינו זמן נשואין בחיוב אבל אם רצה כונס דליכא למיחש לאקרורי דעתא ועתה אם היה לנו טעם מצד אחר מפני מה אם לא נשאה באחד בשבת אין מעלה לה אע"פ שהוא זמן נשואין והיה יכול לכונסה הנה היה זה הלשון דבור על אופניו ומשנתינו מתפרשת כתקנה אבל כיון שאין לנו טעם בפטור המזונות תמה רב יוסף איך הודיע הנעלם בנעלם ממנו שזה דבר תמה שיהיה אחד בשבת זמן נשואין ולא לענין חיוב מזונות אם לא נשאה והנה המזונות תלויין בנשואין ולכן אמר תלי תניא דמפרש טעמא וכו' כלומר איך תולה משנתינו הנותנת טעם לדבריה ומפורש בה טעם לשאר הימים א"כ נראה שכל דברי המשנה בדבר הנשואין בטעם ואתה תולה אותה בדין המזונות דתניא דלא מפרש טעמא ועדיין יש לשאול מפני מה באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות כיון שהוא זמן נשואין ואע"ג דהא דאינו מעלה לה מזונות לא תניא מיהו דין הגיע זמן תניא ומשום הכי קרי ליה תניא ועוד נ"ל לפרש תלי תניא דמפרש טעמא כו' איך תולה משנתינו שטעמה מפורש בברייתא דשקדו אמאי נקט ברביעי בדין המזונות שאין לו טעם כלל ולא מפרש טעמא בשום מקום והיינו דלא קאמר דמפרש בה טעמא אלא דמפרש טעמא ומשום ברייתא דשקדו קאמר דהשתא הא ידע לה רב יוסף כדאמר בתר הכי אנא אי איתמר הכי איתמר מפני מה אמרו וכו' ותנשא בא' בשבת עתה בלשון זה הוא משנה השאלה שבלשון הראשון ס"ל דאף בא' בשבת תנשא כדקתני טעמא שפעמים בשבת וכו' אלא דבעי כיון דאף בא' בשבת תנשא אמאי נקט ליום רביעי אבל בלשון זה ס"ל דמדקתני ליום רביעי לא תנשא בא' בשבת ומש"ה מקשי ותנשא באחד בשבת דהא ליכא משום אקרורי דעתא והשיב דמשום שקדו לא תנשא ועכשיו ששנינו שקדו כלומר כיון דאית לן שקדו ואחד בשבת לאו זמן נשואין הגיע זמן בא' בשבת אינו מעלה לה מזונות דאי לאו שקדו הוה מצינן למימר באחד בשבת תנשא כדס"ל בלישנא קמא ולא הוה מצינן למימר דאינו מעלה לה מזונות דהוה קשיא לן מאי טעמא כדמקשי רב יוסף ואח' בשבת לרבותא נקטיה וכ"ש בשאר הימים דאיכא נמי משום אקרורי דעתא והיה בדעתי לפרש ועכשיו ששנינו שקדו כלומר ומשום תקנתה ותועלתה אינו יכול לכונסה בא' בשבת אינו מעלה לה מזונות אבל הגיע זמן בשאר הימים מעלה לה שלא רצו להפסידה מזונותיה כיון שתקנת אחור הנשואין בשאר הימים אינו לתועלתה אבל היא כנגדה ולנזקה אבל אין נראה כן מלשון מתוך שאין יכול לכונסה וכן מבעיא דחלה הוא כנ"ל פירוש שמועה זו ומיסודו של הרמב"ן ז"ל למדתיה ולא כדבריו. עוד נ"ל לפרשה בדרך אחרת שמתחלה היה שואל מפני מה ברביעי ולא בשאר הימים דאע"ג דבמתניתין קתני טעמא שאם היה לו וכו' לא משמע ליה דהא הוי עקר טעמא דהא לא לסגי אחד בשבת ולא ס"ד שיהא טעם מיוחד לאחד בשבת ומשום הכי משמע ליה שיש טעם אחר למשנתנו מבחוץ מפני מה ברביעי ולא בא' בשבת ושאר הימים ומה שאומר במשנתנו שאם היה לו טענת בתולים הוא קצת יפוי כח שיש לרביעי על שאר הימים ומיהו עקר טעמא דמלתא לאחד בשבת ושאר הימים ליתיה במתני' והשיב לפי ששנינו הגיע זמן וכו' כלומר משום הכי נשאת ברביעי ולא בשאר הימים משום דבשאר הימים אינו מעלה לה מזונות וברביעי חייב מיד במזונות כדקתני הגיע זמן ולא נשאו והיה להם בקבלה דהגיע זמן אוכלת משלו דמשמע מיד היינו כשהגיע ברביעי וכן הוא לפי המסקנא אבל בשאר הימים לא לפי שאינם זמן נשואין אמנם לא עלה בדעתו שטעם המזונות מפני הנשואין אבל היה סבור הנשואין מפני המזונות ולכך שנינו יום רביעי ולא בכל שאר הימים כי טעם המזונות מספיק לכל שאר הימים ומה שאומר יכול הגיע זמן בא' בשבת אע"פ ששאלתו בכל הימים לרבותא נקטיה אע"ג דלית ביה משום אקרורי דעתא והשתא אתי שפיר דלא קאמר ותנשא באחד בשבת כמו בנישנא בתרא שהרי שאלתו לכל הימים ועתה קשה על זה הלשון שני דברים האחד שבמשנתנו מפרש הטעם לשאר הימים והוא אומר שאין זה טעם משנתנו אף לשאר הימים והשני שהוא אומר שטעם משנתנו מפני דין המזונות ודין המזונות הוא תניא דלא מפרש טעמא שלפי דבריו שטעם הנשואין מפני המזונות אין לדין המזונות טעם והא דקרי ליה תניא הודה לדבריו שיהיה פיר' הגיע זמן דוקא ברביעי כמו שהוא האמת וזהו מה שהקשה רב יוסף תלי תניא דמפרש טעמא וכו' אלא אי איתמר הכי אתמר מפני מה אמרו וכו' אין השאלה על שאר הימים שזה מפורש במשנה אבל מפני מה ברביעי ולא בא' בשבת והשיב כי יש לאחד בשבת טעם מיוחד שאין בשאר הימים וזהו שקדו שזה הטעם אינו מספיק לשאר הימים כי למה יתקנו שיהא טורח ג' ימים ולא אחד או שנים או למה אינה נשאת בחמישי או בו' ויהיה לו יותר פנאי גדול לטרוח אלא לפי שמפני טענת בתולי' לא יהי' זמן ראוי לנשואין כי אם רביעי או אחד בשבת בחרו ברביעי שיש לו שלשה ימים לטרוח ולא בא' בשבת שאין לו שהות כלל כי השבת וערבו מפסיקין ואיברא דלפי זה קשה מעט לשון יכול הגיע זמן וכו' אבל הפירוש הראשון נראה לי שהוא מדוקדק וישר: