תשובות הריב״ש · חלק שי״א סימן ב׳

תשובה אם מה שנתן ראובן המעות ביד לוי הדיין הוי כמקבלו עליו לדיין כאלו אמר נאמן עלי אבא לא היה יכול לחזור בו ראובן ולבטל דינו לאחר גמר דין דהא אסיקנא בפ' זה בורר (סנהדרין כד:) דלאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים דאין יכול לחזור בו אף בלא קנין ולחזור קודם גמר דין הוא דבעינן קנין ואי משום דאיכא הכא תרתי לריעותא דהוי חד פסול וקבליה כתלתא ובהא דעת הרב אלפסי ז"ל דאף לאחר גמר דין יכול לחזור בו היכא דליכא קנין מההיא דאמר רב דימי (שם.) כגון דקבלו עליה בחד הרי הרמב"ן ז"ל הוכיח בראיות ברורות בפ' יש נוחלין דאפי' חד קרוב או פסול דקביל עליה כתרי או כתלתא אף בלא קטן אין יכול לחזור בו לאחר גמר דין שלא כדעת הרב אלפסי ז"ל וההיא דרב דימי כגון דקבליה בחד לרבי מאיר אצטריכא למימר דאפי' בהא פליג רבי מאיר וכמו שפירש"י ז"ל ולזה הסכימו האחרונים ז"ל אלא שנראה שמסירת המעות ביד לוי הדיין לא הוי כאלו קבלו עליו לדיין דאם האמינו לקבל המעות ההם לא האמינו שידון ביניהם במה שנשאר לפרוע שאפשר להפך בזכות קרובו ועוד שאין כאן קבלה בבית דין ולכולי עלמא אע"ג דלא בעינן קנין מ"מ בעינן קבלה בבית דין יפה. גם מה שאמר מפני שקבלוהו הקהל עליהם מעולם לא שמענו כזאת שיקבלו הקהל עליה' דיין שיוכל לדון קרוביו אלא שאם הדיינים ג' מסתלק הקרוב ודנין האחרים או בוררים דיין שלישי עמהם כפי הסכמת הקהל בזה והרשב"א לא כתב אלא בענינים הכוללים לומר דלא בעינן סלוק כההיא דתנו מנה לבני עירי שכבר נהגו הקהלות בזה משום דלא אפשר כמ"ש אתה גם הראיה שהביא מערכאות שבסוריא שכיון שהמחום רבים אין בידו לומר דיינא מעליא בעינא אין פי' ערכאות כמו שחשב שהקהל קבלום עליהם כדרך שמקבלין היום הדיינים דא"כ לא היה ר' מאיר אומר זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה אלא פירושו אנשים מוכנים לדון בין האנשים כשמקבלין אותן עליהם הבעלי דינין ומפני רגילותם לדון הם בקיאין בדינין קצת ולא היו כיושבי קרנות. גם הדין שכתב שאינו יכול לומר דיינא מעליא בעינא אינו כן אלא אם אחד מבעלי דינין רוצה לדון לפני בית דין של ערכאות יכול האחר לומר בית דין מומחה בעינא ואפי' לוה מצי מעכב כדקתני מתני' זה בורר לו אחד כאוקימתא קמייתא דגמרא (כג.) דמפרש זה בורר לו בית דין אחר וכערכאות שבסוריא ורבי מאיר ורבנן לא פליגי בהא אלא אם הבית דינין בוררין הבית דין שלישי או הבעלי דינין ואע"ג דהך אוקימתא אידחיא לה דינא לא אידחי והא דאמרי רבנן בסיפא לא כל הימנו שיפסול דיין שהמחו רבים עליהם בענין אחר היא שאחר שעמד פירוש משנתינו זה בורר לו דיין אחד וכו' אשמעינן סיפא דס"ל לרבי מאיר שאם האחד בורר דיין ערכי האחר יכול לפוסלו ולומר לו ברור מומחה ואני אברור את שלי מומחה גם כן שאין רצוני בדיין שאינו מומחה ול"ש מלוה ולא שנא לוה מצי מעכב ורבנן סבירא להו דכיון שאינו בורר קרוב או פסול וגם לא מיושבי קרנות אלא מערכאות שבקיאין בדינין קצת מפני שהמחום רבים עליהם אין יכול לפוסלו ולמחות בברירתו שזה אומר לו אני רוצה את שלי ערכי ואתה ברור לך את שלך מומחה או כמו שתרצה ובזה הוא שחלקו חכמים על ר"מ שאין זה יכול לומר על דיין שיש לחבירו לבוררו דיינא מעליא בעינא וכשר מבואר זה למפרשים ז"ל והרמב"ן ז"ל בלקוטיו לא כמו שחשב הדובר בך שהוא מפני קבלתם עליהם: