תשובות הריב״ש · חלק שי״א סימן ג׳

גם מה שכתב שאינו עבריין על השבועה דלביה אנסיה דסבר דנתינתו ליד הדיין הוי נתינה כהנהו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק י"ב מהל' עדות) יש לבעל הדין לחלוק דלא דמי להנהו כמ"ש דאין לתלות בלביה אנסיה אלא במה שרוב העולם טועין כההיא דאמרינן בפ"ק דמציעא (ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ומיהו ההיא דהנהו קבוראי דבפרק זה בורר (סנהדרין כו:) אין נראה שרוב העולם יטעו בזה אלא שכיון שאפשר לתלות תולין כמ"ש גם הרמב"ם ז"ל שאם עושה מלאכה בשבת צריך להודיע שהיום שבת שמא שוכח הוא ואע"פ שאין רוב העולם טועין בזה אבל כיון שהשכחה מצויה אפשר שזה שוכח הוא ומההיא דהנהו קבוראי וכן מההיא דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו יצא לו לר"ם ז"ל הדין ההוא שכתב בראש הפרק ההוא ומה שאמר כי הרשב"א ז"ל כתב שהנשבע לפרוע לזמן פלוני ועבר על שבועתו אינו נפסל בכך ואינו בדין חשוד על השבועה אפשר הוא וכן דעת הרמב"ן ז"ל מההיא דפ' כל הנשבעים (שבועות מו:) דמקשינן אמתניתין וליתני שבועת בטוי כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא קא משתבע אבל שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני ופי' רש"י ז"ל בקושטא משתבע שדעתו לקיימה ואפי' עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה לשעבר להוציא שקר מפיו אבל רבינו תם ז"ל סובר דחשוד הוא דהא קא עבר בלאו כמלוה ברבית וסוחרי שביעית ובגמרא לא אמרינן דאינו חשוד אלא דלא קתני ליה במתניתין משום דלא דמי לאחריני ומ"מ הרבה מן האחרונים ז"ל מסכימים לדעת רש"י ז"ל. ולי נראה להכריע דנשבע שלא לאכול ואכל הרי הוא חייב מלקות ורשע הוא ופסול לעדות ולשבועה אבל נשבע לאכול או לפרוע ולא עשה כיון דאינו חייב מלקות דלא עביד מעשה אינו פסול לעדות ולשבועה והא דלא קתני במתניתין שבועת בטוי להבא בשלא אוכל ואכל משום דלא פסיקא ליה בכל שבועת בטוי להבא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"ב מהל' טוען ונטען) שכל הפסול לעדות משום עברה הרי הוא חשוד על השבועה ובפ"י מה' עדות כתב אי זהו רשע כל שעבר עברה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והי' אם בין הכות הרשע וכו' רשעים בחשך ידמו ואוהבי ה' כצאת השמש בגבורתו נאם אחיך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: