תשובות הריב״ש · חלק ש״י סימן ד׳

תשובה אם באנו לדמות זה הכותי המעלה הישראל מן הבור כמגעו ע"י דבר אחר ודאי נראה שהיין הי' אסור כדברי החכם הזקן נ"ר האוסרו דהא איכא כוונת יין וכונת מגע שהרי הוא רואה שבמשכו האיש הנופל היין משתכשך והוי כהתיז הצרעה בקנה דהתם נמי אם היה אפשר בהסרת הצרעה בלא נדנוד היין הי' עושה אלא (שאפשר) [שאי אפשר] בזולת זה וה"נ דכותה אלא דליכא כונת נסוך שהרי לא נתכוין אלא להעלות הישראל ובההוא אתרוגא נמי אם כיון להעלות האתרוגא קודם שישתקע ועשה כן אסור היה בשתיה אלא שמותר בהנאה דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכונת נסוך וגם עתה שהעלהו לאחר שנשתקע מותר בהנאה דאע"פ שנגע ביין בגופו כיון שלא נתכוון למגע גופו שלא בכונת מגע קרינא ליה לגבי היתר הנאה אעפ"י שנתכוון למגע על ידי דבר אחר וזאת היתה כונת הרמב"ן ז"ל באמרו או קודם שישתקע לאשמועי' דכי היכי דאם נתכוון לקבלו קודם שיגע ביין הוי שלא בכונת מגע הכי נמי כשנתכוין לקבל קודם שישתקע חשיב שלא בכונת מגע לגבי היתר הנאה כיון דהוי שלא בכונת מגע גופו ולהתר הנאה פירשה הרמב"ן ז"ל לא להתירו בשתיה כמו שחשב' ועיין בסדר דבריו ותמצא כן. גם מה שדקדקת מלשון הרשב"א ז"ל אינו מוכרח שהוא כלל גדול אמר דאין לך מגע גופו שמותר בשתיה ומינה דמגע ע"י דבר אחר איכא שמותר בשתיה והיינו שלא בכונת מגע כלל אבל מגע ע"י דבר אחר בכונת מגע אע"פ שהוא לכונת הצלת הדבר האחר שיהיה מותר בשתיה זה לא שמענו מדבריו והא דנקטה הרב ז"ל לבבא דנפל לו לכותי כלי או אתרוג בשנגע בגופו ביין לרבותא נקטה לאשמועי' דאפילו בכי האי גונא מותר בהנאה ועוד דעובדא דגמרא הכי הוא ומי שהחמיר לומר דלא דמי הך הוכחה דהעלאת הישראל מן הבור לההיא דאתרוגא אפשר הוא כי כן כתב הרשב"א ז"ל גבי ההיא דאתרוגא בספרו הקצר וז"ל ויראה לי שאין למדין מדבריהם אלו למקום אחר שאין אנו בקיאין לדון בדברים המוכיחין ואין לנו אלא אלו שמנו חכמים ומעשה היה בכותי וכו' ע"כ. ואם כן היה אפשר לומר דיותר בהול הכותי להעלות הכלי או האתרוג מלהעלות לישראל אלא שנראה שלא נאמר זה אלא במגע גופו החמור לא במגעו ע"י דבר אחר. גם מי שרצה להתירו לפי שמפני כובד האיש לא מיקרי מגע ע"י דבר אחר דדמי לההיא דזרק החבית לבור לא דבר נכונה דאפילו יהיבנא ליה לכולי טעותי' שלא יקרא זה מגע ע"י דבר אחר כההיא דזרק החבית לבור אע"פ שיש לחלק ביניהם דשאני התם שהיא בדרך נפילה וכיון שהיא יורדת בכובדה ואינה מטלטלת אלא שהוא אוחז בה אחיזה חלושה לא מיקרי מגע אבל הכא שהוא דרך עליה כל שהוא מעלה האיש בכחו הרי הוא אצלו כדבר קל אבל אף אם נודה לדבריו דשקולין הן אפילו הכי היין אסור בשתיה דהתם משום הכי שרי משום דהוי כחו שלא בכוונת יין או אפי' שלא בכונת מגע כלל דלהכי נקט בחמתו כלומר שלא היה מתכוין אלא לשבור החבית והיה סבור שהבור רק אין בו יין ואף אם היה נוגע בחבית דאזיל מיניה מיניה ברוב חמתו לא הרגיש ומשום הכי שרי אף לדעת רש"י ז"ל דסבר דמגע ע"י דבר אחר הוי כמגע גופו הא שלא בחמתו אסיר כדאיתא בהדיא בגמרא אבל בנדון זה דאיכא כוונת יין כיון שהוא מתכווין להעלות הישראל אף אי לא חשבת לנגיעת היין על יד הישראל אלא כחו של כותי הוי ליה כחו של כותי בכוונת יין ולכ"ע אסור בשתיה מיהא כדמשמע בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה נ"ח.) בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא אע"פ שהיה מתכוין במלאכת הישראל להשקותם וכן נמי במעצרא זיירא (ס'.) אף על פי שמתכוין במלאכת הישראל כיון דאיכא כוונת יין אסור משום כחו: