תשובות הריב״ש · חלק ש״י סימן ג׳

שאלת שהיה מעשה ששמעון נכנס בגת בעוטה לראות אם הגיע עת למשכה ולסבת הבל היין נתעלף ולוי חברו צעק חוצה ויבאו שלשה עובדי ככבים ואחד שלח ידו ואחזו והוציאו ולוי שמר שלא נגע ביין וה"ר יוסף בן דוד נ"ר אסרו משום מגע ע"י דבר אחר בכונת יין ובכונת מגע שלא בכונת נסוך כההיא (דע"ג ס'.) דמדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקנה שמותר בהנאה ואסור בשתיה ואתה אמרת דלא דמי דהתם מתעסק במלאכת היין עצמו ולזה אסור בשתיה אבל הכא להעלות הנופל הוא מתכוין ואע"פ שהוא נוגע ביין ע"י דבר אחר הא לא חשיב כונת מגע והא לא דמיא אלא לההיא דאתרוגא (שם נ"ט:) שכתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו סבור היה להצילו קודם שיפול ליין או שישתקע וכו' ודמה אותו לנפל לבור דמתני' משמע אע"פ שהיה סבור שיגע ביין אלא שלא ישתקע מדמהו לבור דמתניתין דמותר אפילו בשתיה כדברי הראב"ד ז"ל ולאו מטעמיה והרשב"א ז"ל כתב בחבורו שמעשיו מוכיחין גמורין דלהצלת כלי שנפל לתוכו קא מכוין אבל מ"מ אסור בשתיה דאין לך מגע גופו דמותר בשתיה ע"כ. משמע הא ע"י דבר אחר ומתכוין להצלת דבר אחר מותר אפילו בשתיה דמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע כלל שרי אפילו בשתיה לגאונים ז"ל וכן בנדון שלפנינו ויש מי שרצה להתירו מפני שאין זה מגע ע"י דבר אחר מפני כובד האיש דדמי לההיא דזרק החבית לבור בחמתו (ס':) שפי' התוס' דמשום שהיא כבדה לא מיקרי מגע כדי לקיים דברי רש"י ז"ל בההיא דנגע ברישא דלוליבא (נ"ז.) וחלקת עליו דהתם איכא תרתי לטיבותא דגם אינה נגיעה ממש שאינו אוחז ממש אלא אוחז ושומט ולהכי קרי ליה זריקה אלא שהיתר היין תלוי משום דאפילו בדבר קל שנוגע בו וראוי ליטלו ברצונו מיקרי שלא בכוונת מגע לדעת הגאונים ז"ל שדמו ההיא דלוליבא לההיא דזרק בחמתו לבור וכבר הסכימו האחרונים ז"ל לדברי הגאונים ז"ל עד כאן תורף דבריך ושאלת להודיעך דעתי: