תשובות הריב״ש · חלק רצ״ז סימן ג׳

שאלת זה שאמרו חז"ל (יבמות מ"א.) האשה שנתגרשה או נתאלמנה צריכה להמתין תשעים יום שלא תתארס ושלא תנשא ונתנו טעם (שם מ"ב.) כדי להפריש בין זרע ראשון לזרע אחרון. אם צריכה כמו כן להמתין ולהשמר מזנות עד תשלום התשעים יום או לא. אלא ארוסין ונשואין דוקא גזרו בהם חכמים אבל אם תזנה היא לא גזרו בה ואמרת שהוצרכת לשאלה זו לפי שאירע שם מעשה באשה שאמרו שזינתה אחר הגרושין קודם שתשלים התשעים יום ושאלו את פיך אם קונסין אותה ואל הבא אליה משום גזירת חכמים והשבת אתה שאין ב"ד נזקקין לה כשזינתה לא לאסור ולא להתיר ולא להעניש שלא גזרו אלא בארוסין ונשואין וכן פסק הרמב"ם ז"ל זינתה אינה צריכה להמתין לפי שהיא שומרת עצמה שלא תתעבר ומכאן נראה לך שאם זינתה אחר הגרושין שהיא תשמור עצמה כמו כן שלא תתעבר ולא גזרו בזה חז"ל. ואמרת שכך ראית הלכה למעשה בטוליטולה לפני הרב רבי יהודה בן הרא"ש ז"ל ורבנים אחרים גדולים בזמנו שהיה מעלימין עיניהם מן הענין ולא היו מדברים בו כלל באמרם שלא מצינו גזרת חז"ל בזה אלא בארוסין ונשואין ואמרת שחבריך המשכילים היו חולקין עליך באמרם שכבר נתנו טעם כדי להפריש בין זרע ראשון לזרע אחרון וא"כ מה לי דרך ארוסין ונשואין מה לי דרך זנות ואתה אמרת שהפרש גדול יש בדבר והראיה שהיבמה שהיא באסור מפורש לאיש זר כתב הרמב"ם ז"ל זינתה היבמה מותרת ליבם ורצה חולץ רצה מיבם וזה לפי שהיא שומרת עצמה שלא תתעבר וכל שבן למגורשת שאין בה אסור מפורש שאנו יכולין לומר שתשמור עצמה ע"כ דבריך. ובקשת להודיעך דעתי ע"פ פסק הרמב"ם ז"ל כי על פיו אתם דנין משפטי התורה: