תשובות הריב״ש · חלק רס״ו סימן ט׳

וכן אין לבטל הקדושין מחמת מה שהעידו אברם די וילה נובה ויוסף דנמשי ובונפוש בונגודאש קאליי על פסלות בונפיל קריגוד שהיה א' מן העדים המעידין על הקדושין מחמת הגנבה שהרי שנים מן השלשה הנזכר לא העידו עליו שגנב אלא שחלק עם הגנב ושקבל הגנבה מיד הגנב ושהכריחוהו בדין להחזירה וכיון שכן אינו נפסל אלא הגנב עצמו כההיא דפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז.) חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ולא המקבל פקדון ממנו ולא אפי' החולק עמו ולא אפילו האומר לחבירו צא וגנוב לי והלך וגנב ונתן לו אין המשלח מתחייב דאין שליח לעברה כדאמרינן בפ"ק דמציעא (י':) אלא מעתה האומר לאשה ולעבד צאו וגנבו לי הכי נמי דמחייב שולחן וכו' וכל העדים שהעידו עליו בגנבה לא העידו שהוא גנבה אלא שבאה לידו ואף מה שהעיד על העד הנזכר יוסף דנמשי שהשביעוהו בחצר שבועת התורה אם היה בידו דבר ואחר כן יצאו מתחת ידו תכשיטין מן הגנבה ההיא אין עד ב' מצטרף עמו בעדות זה אף כי גם זה אין מספיק לפוסלו כי אם נשבע לשקר בחצר היה מתוך האונס ומאימתם שלא יענישוהו בגופו כמו שהוא מחקיהם שהמסכים והיועץ נענש כמו העושה ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ועוד שלא העיד העד שבשעה שנשבע היו התכשיטים ההם בידו וברשותו ושהנשבע היה יודע זה דומיא דמאי דאמרינן בפ"ק דמציעא (ה':) כי אמרינן כופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא דכפר ליה בב"ד הוה איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע ביה אי נמי הוה נקיט ליה בידיה. גם מה שהעידו אלו העדים על בונפיל הנזכר שמה שהעיד באותן הקדושין העיד בשקר כבר נראה מעדותם שלא העידו זה בדבר ברור שהרי לא אמרו באותו יום היה הוא עמהם במקום פלוני או המקדש או המתקדשת אלא מתוך האומד ומפני הקול שנתפרסם שם שכל מה שטוען מאשטרי דוראן בענין הקדושין הכל תחבולה וערמה שוא ודבר כזב וגם מפני שהעד השני שהיה עמו הודה כן מעצמו אמרו כן. גם מה שהעיד יוסף אברם רבא על בונפיל הנזכר שעבר בפרהסיא על חרם הקהל שקבל על עצמו וכן העיד עליו שלואד אשתרוק שראה אותו מצחק בפרהסיא אע"פ שהתרו בו ברורי הקהל שלא לצחוק מפני החרם שקבל עם הקהל ולא מנע עצמו והיה מחלל שם שמים בפרהסיא ולדעת רבינו תם ז"ל דאפילו העובר על שבועת בטוי להבא כגון שבועה שלא אוכל ואכל נקרא חשוד על השבועה דהא אמרינן בפרק כל הנשבעין (שבועות מ"ו:) אבל שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני לא לומר שאינו פסול אלא לומר דמ"ה לא קתני לה במתניתין בהדי אינך ומיהו פסול הוא ולפי זה י"ל דהעובר על חרם הקהל פסול הוא דהיינו שבועת בטוי וכ"כ הרב בעל העטור ז"ל גם הרמב"ן ז"ל כתב במשפט החרם שהעובר על החרם הרי הוא כעובר על השבוע' כמו שכתוב בפילגש בגבעה גבי אנשי יבש גלעד כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא יעלה אל ה' המצפה וגומר ותניא בילמדנו בשם רבי עקיבא וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכן הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דאסור לעבור על החרם דבר תורה ודנין בספקו להחמיר כספיקא דאורייתא ואפילו לדעת רש"י ז"ל שפירש שם דאיכא למימר בקושטא אשתבע שדעתו לקיימה ואפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה לשעבר להוציא שקר מפיו אפשר לומר דדוקא לגבי השבועה הוא דאינו חשוד דאע"פ שעבר ועשה מה שנשבע עליו שלא לעשותו אינו חשוד לישבע בשקר לשעבר ולהוציא מפיו שבועה לשקר בשעת שבועתו אבל מ"מ לעדות שהוא בלא שבועה נראה שפסול שהרי עבר על דברי תורה ואמרי' בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ו:) עני מרי ארבעים בכתפיה וכשר בתמיהה ואפילו העיד עדותו בשבועה פסול שכל שאין העד נאמן מצד עדותו לבד גם בשבועה אינו נאמן דהא נפקא ליה מתורת עד וכמו שכתבו המפרשים ז"ל בפרק האיש מקדש בשמעתא דשליח נעשה עד (מ"ג.) וכיון שהעובר על החרס פסול לעדות מן התורה כחשוד על שבועת העדות או על שבועת הפקדון הנה בונפיל קריגוד שהעידו עליו שני העדים שעבר על החרם פסול לעדות ואע"פ שלא העידו שניהם על מעשה אחד אלא האחד העיד על חרם השחוק והשני העיד סתם שעבר על החרם אפילו הכי מצטרפין עדותן שהרי שניהם מסכימים שעבר על החרם והוי כההיא דפרק זה בורר דחד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ופסלו העד ע"פ עדותן של אלו כ"ש בכאן שהאחד העיד סתם שאין לומר נחלקה עדותן וכיון שהוא פסול לעדות אין כאן קדושין בפני עדים כשרים כמו שצריך בקדושין ואין לחוש להם. ואפילו אם תמצא לומר שבשעת הקדושין עדין לא עבר מכל מקום אם כשהעיד עליהם כבר עבר ונפסל מעתה אין עדותו שמעיד עתה על הקדושין כלום כדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ט.) היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין ולא נשאר אלא עד אחד מעיד על הקדושין דהיינו וידאל אברם דבוריאן את"ל שעדותו קיימת ועד אחד בקדושין לאו כלום הוא ואע"פ שמעיד שנתקדשה בפני שנים שאין דבר שבערוה פחות משנים א"צ לומר כשהאשה מכחישתו דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא בשום מקום ואפילו בהכחשת בעל דבר כדמוכח בהדיא במסכת קדושין פ' האומר (ס"ה:). אלא שאיני רואה מעדותן של אלו העדים שום הוכחה שעבר בונפיל הנזכר על החרם קודם שהעיד בעדות הקדושין אלא שאמרו סתם שעבר על החרם ולא בארו באיזה זמן ואם כן אינו נפסל אלא משעה שהעידו אלו עליו בב"ד דמוקמי' גברא אחזקתיה ולכן אין טענת פסול טענה לבטל טענת הקדושין. גם מה שהעיד ג"וסף אברם רבא שמאשטרי דוראן היה מחזר אחר עדי שקר גם זה אין בו די לפסול העדים ואף אם היה עד אחר מעיד בזה כמוהו דאם מאשטרי דוראן הוחזק העדים לא הוחזקו כדאמרינן בפ"ק דמכות (ה':) ההיא אתתא דאזמנוה לדינא אייתיאת סהדי ואשתקור אזלא ואייתיאת סהדי אחריני אמר ר"ל הוחזקה זו אמר לו ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ור' יוחנן נמי כי אתא עובדא אחרינא לקמיה אמר הכי אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וכ"ש דר' אלעזר קאי כותיה וכן כתבו כל הפוסקים ז"ל: