תשובות הריב״ש · חלק רס״ו סימן י׳

אבל מה שמבטל טענת הקדושין הוא מה שחזר בו וידאל אברם דבוריאן שהיה אחד מן העדים המעידין על הקדושין ואמר שהכל שקר ושמעולם לא היה בזה ואע"פ שהעיד בקדושין וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד זהו אם חזר בו לאחר כדי דבור מעדותו אבל תוך כדי דבור כדבור דמי ויכול לחזור בו כדאיתא בפ' שבועת העדות (שבועות ל"ב:) ובפרק אלו נערות (כתובות ל"ג.) ובכמה דוכתי בתלמודא והא דאמרי' בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ט:) תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ מע"ג וקדושין לא בעד המעיד על קדושין אלא במקדש עצמו שמקדש האשה וחזר בו תוך כדי דבור ובפרקא בתרא דנדרים (פ"ז.) הכי איתא חוץ מע"ג ומגדף ומקדש ומגרש לפי שהעושה דברים אלו בגמר דעתו הוא עושה אותן אבל בעד המעיד בכלן חוזר בו תוך כדי דבור וזה דבר שלא נסתפק בו אדם מעולם וזה העד כבר נראה שחזר בו תוך כדי דבור שהרי בשטר קבלת העדות ראשון שקבלו הדיינין האחרונים מן הדיינין הראשונים ונחתם מן אשתרוק שלמה אביגדור בוניאק אשתרוק נשיא תרי מגו תלתא כתוב שהעיד יוסף דקווליאון א' מן הדיינים הראשונים שוידאל אברם די בוריאן שהיה אחד מן העדים המעידים על הקדושין כשהיה חולק עם חברו העד הב' על השנה אם היא שנת קמ"ד או קמ"ה שנמלכו שניהם אחר כן שהיה בשנת קמ"ה ושבתוך זה אמר להם וידאל אברם דבוריאן שלא יאמינו בו כלל על מה שאמר עד שיראה להם הכתב ומחרתו הראה להם את הכתב שהכל שקר ושמעולם לא היה בזה הענין וזה הלשון הכתוב שם על זה ובתר כן אמלוך בתרוייהו למימרא דהוה בשנת קמ"ה ובגו מיליא אלין סיים בגמר סהדותיה וידאל דאדכר ואמר לא תהמנון לי כלל על מה דאמרית עד דאחזי לכון כתבא דאית לי בביתאי על הדין עסקא ע"כ. ומזה הלשון נראה שוידאל הנזכר כשאמר זה עדיין לא היה עדותו נגמר לגמרי אבל סיים עדותו בזה הדבור וא"כ לא אמרו לאחר כדי דבור מעדותו ואע"פ שנזכר שם שבתוך עדות בונפיל קריגוד היה זה המחלוקת מן השנה ואז היה זה וכבר העיד וידאל קודם לבונפיל קריגוד וא"כ איך היה זה בגמר עדותו של וידאל אברם אין בזה סתירה שהרי אפשר שבונפיל קריגוד העיד תכף לעדותו של וידאל אברם תוך כדי דיבור וכל שהעיד כן הכל עדות אחת ויכול הראשון לחזור בו מעדותו תוך כדי דבור לעדותו של שני כדאמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות ל"ב:) כפר א' והודה אחד הכופר חייב לא צריכא שכפרו שניהם וקדם א' מהם והודה בתוך כדי דבור והוכיחו המפרשים ז"ל וכן פירש הרב אלפשי ז"ל שכפר הראשון ותוך כדי דבור כפר הב' ותוך כדי דבור לכפירתו של שני חזר הראשון להודות ומשום הכי פטור המודה אע"פ שכבר כפר לפי שחזר בו תוך כדי דבור לכפירתו של שני ואף לפי מני שהעיד השני מן הבית דין הראשונים דהוא דלושאל דבולקיירי שלא אמר וידאל אברם שלא יאמינו לו רק לענין השנה מכל מקום הרי יאמר דולושאל הנזכר בעדותו שהיתה הכחשה בין שני העדים באיזו שנה היה ושוידאל אברם העיד שבשנת קמ"ה היה ובונפיל קריגוד העיד שבשנת קמ"ד היה ושכך העיד כל אחד בפני חבירו ושלא בפניו ושעל זה המחלוקת שהיה ביניהם אמר וידאל אברם שהוא יראה להם כתב ושלא יאמינו לו מהמחלוקת מן השנה עד שיראה להם הכתב שיש לו על זה וא"כ לפי דברי זה הדיין כבר היתה הכחשה בין העדים מתחלה ועד סוף באיזו שנה היתה והויא לה עדות מוכחשת בחקירות שפסולה אפילו בדיני ממונות דלא בעינן בהו דרישה וחקירה דדוקא במוכחשת בבדיקות הוא דכשרה בדיני ממונות וכהנהו גוני דאיתמר התם בפרק זה בורר (סנהדרין ל':) אבל בחקירות לכ"ע פסולה אפילו בדיני ממונות ואע"ג דאחד אומר בדיוטה העליונה ואחד אומר בדיוטה התחתונה אמרינן התם (ל"א.) מעשה היה וצירף רבי עדותן אע"ג דבאיזה מקום הוי מחקירות התם הוא משום דכיון דתרווייהו אמרי בדיוטא בין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי אבל לעולם כל שהכחישו זה את זה בחקירות הזמן או שזה אומר במקום פלוני וזה אומר במקום פלוני לכ"ע עדותן בטלה אפי' בדיני ממונות ואף אם נאמר שחזר בו וידאל אברם מהכחשת עדות השנה תוך כדי דבור לעדותו של שני והשני העיד תוך כדי דבור לעדותו של ראשון אע"פ שאין נראה כן מתוך דברי זה דיבלושאל הדיין המעיד הרי לא חזר בו לגמרי לפי דבריו אלא שאמר להראות להם כתב על זה למחר וא"כ עדיין לא נגמר עדותו כיון שבתוך כדי דבור אמר להראות להם כתב באיזה זמן היה וכיון שלא נגמר עדותו הרי יכול לחזור בו מן הכל. ואפילו אם נאמר שלא היה יכול לחזור בו מן הכל מ"מ כיון שמתחלה היה מכחיש את חבירו מן הזמן הרי גם עתה עומד בהכחשתו הראשונה שהרי מתחלה היה מכחישו בשנת קמ"ד וגם עתה עומד בדבורו בזה שכיון שאומר שלא היה מעולם כבר הוא מחזיק בהכחשתו הראשונה שלא היה בשנת קמ"ד דיש בכלל מאתים מנה ואין להמלט שלא תהיה עדות מוכחשת בחקירות ופסולה וא"כ לפי עדות יוסף דקוליאון ולפי עדות דיולושאל אשתרוק אין כאן עדות שלם על הקדושין ואין לחוש להם ואף אם יש קצת התחלפות בדבריהם מצטרפין עדותן דתרווייהו בפנויה קא מסהדי ואין הכחשתן בחקירות ואף לפי דברי אשתרוק אידק אורגיר הדיין השלישי שהעיד [כמו שהעיד] דיולושאל אשתרוק חברו אלא שאמר שאחר שחלקו העדים שהראשון העיד שבשנת קמ"ה היה ואח"כ העיד השני שבשנת קמ"ד היה וכשראו זאת ההכחשה נמלכו אח"כ שיש שתי שנים מן המעשה ההוא אלא שעדיין היו מכחישין זה את זה אם היו מונין קמ"ה או קמ"ד ושאמר וידאל אברם דלא להמנון ליה מההוא חושבנא עד דיחזי להון כתבא כבר נראה מדבריו כי העדים היו מכחישין זה את זה ולא היה עדותן כלום וכשנמלכו אחר כן שיש שתי שנים מן המעשה אם לפי דברי זה הדיין היה זה אחר כדי דבור העד הראשון הנה לא היה יכול לחזור ולהגיד ונשארה העדות מוכחשת ואם היה בתוך כדי דבור הנה נראה שוידאל אברם העד הנזכר היה עדיין מכוין שלא לגמור עדותו כדי שיוכל לחזור בו כמו שהוכיח סופו שאם לא כן אחר שהיו שניהם מסכימים ביום ובחדש ושיש שתי שנים מה לו להחזיק להכחיש חבירו איך היו מונין לשנה ההיא ושלא יאמינו לו מן החשבון ההוא עד שיראה להם הכתב ואין אנו צריכין לזה דבחושבנא תליא מלתא אלא שהיתה כונתו שלא יהיה גמר לעדותו כדי שיוכל לחזור בו והרי חזר בו. ועוד דאפש' דבדיני נפשות אף אם אומרים העדים אמש הרגו אם הכחישו זה את זה בחקירות באיזה יום עדותן בטלה אף על פי שאין אנו צריכין להם בזה דלהכי שיילינן להו כדי שאם יכחישו זה את זה שיבטלו את עדותן וכיון שבדיני נפשות פסולה וחשבינן לה מוכחשת בחקירות גם בדיני ממונות ובגיטין ובקדושין פסולה והעדות מוכחשת בחקירות פסולה אע"פ שאינן צריכין דרישה וחקירה והכי נמי אע"פ שהסכימו שניהם שיש שתי שנים מן המעשה כיון שעדיין הכחישו זה את זה איך היו מונין לשנה ההיא חשבינן לה מוכחשת בחקירות וכל שכן שאינו דומה לגמרי לאמש הרגו שאין להסתפק בדבר כלל אבל אלו אומרים שיש שתי שנים וקרוב לטעות בדבר וגם שהיו מכחישים זה את זה בתחלה ועוד דאף אם היה אומרים דבדיני נפשות באמש הרגו אם הכחישו זה את זה בחקירות דזמן עדותן קיימת אלא דרמינן להו כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן כדאיתא התם וזה נראה יותר וא"כ גם בנדון זה לא חשבינן לה מוכחשת מכל מקום כיון שבתחלה הכחישו זה את זה וגם עתה יש קצת הכחשה בעדותן אין לך דין מרומה גדול מזה. וגם שהענין מצד עצמו הוא מרומה כמו"ש למעלה וא"כ היה צריך חקירה ודרישה אפילו בדיני ממונות יותר מעדות אחרת ואע"פ שאם לא עשו דרישה וחקירה אין עדותן בטלה אבל מכל מקום כיון שצריך דרישה וחקירה מן הדין ולא נעשית כפי מה שכל שלשת הדיינין מסכימים בעדותן שעשו לפני הדיינין האחרונים יש לומר שאף ע"פ שאין העדות בטלה אבל מכל מקום לא נגמרה והיה יכול וידאל דבוריאן לחזור בו כדגרסינן בירושלמי (דר"ה) [כתובות פ"ב ה"ג] תני עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאיסור בין להתיר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אין נאמנין. ועוד שאף אם לפי דברי זה הדיין השלישי היה בעדות הקדושין עדות שלם הנה השני דיינין האחרים חולקין עמו שהרי לפי עדותן אין כאן קדושין ואין דבריו של א' במקום שנים וכ"ת אין זה דבריו של אחד שהרי בונפיל קריגוד העד המעיד על הקדושין מסייעו שהרי אומר שנתקדשה בפניו ובפני האחר ואם כן הרי יש שני עדים שהיא מקודשת בונפול קריגוד וזה הדיין השלישי אם תמצא לומר שלפי דבריו יש עדות שלם בקדושין והוה ליה כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ולמ"ד בפ' ד' אחין (יבמות ל"א.) דתרי ותרי ספקא דאורייתא ולא מוקמינן אתתא אחזקתה הבא עליה באשם תלוי קאי ולא תנשא ואם נשאת תצא אא"כ נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי כדאמרינן בפ"ב דכתובות (כ"ב:) ולמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אתתא אחזקה הרי זו לא תנשא לכתחלה לא היא דבונפיל קריגוד העד המעיד על הקדושין וזה הדיין השלישי המעיד שקבלו הוא וחבריו עדות שלם על הקדושין אינן מצטרפין דקיי"ל בפ"ב דכתובות (כ"א.) עד ודיין אין מצטרפין דאמאי דקא מסהיד סהדא לא מסהיד דיינא והרב אלפסי ז"ל פירשה בפרק גט פשוט בכי האי גונא וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' עדות) ואע"פ שרש"י ז"ל פירשה בעד השטר אומר זה כתב ידי ודיין הקיום אומר זה כ"י כ"ש דאיכא למימר הכי בעדות בע"פ: