וכן אין לפסול הקבלת עדות שקבלו הבית דין הראשונים מן הב' עדים שמעידין על הקדושין מפני שלא השביעום ושקבלום שלא בדרישה וחקירה כמו שהעידו על זה הב"ד ההם עצמן בפני הב"ד האחרונים שלא מצינו שבקבלת עדות צריכין העדים לישבע להעיד באמת דהא מושבע ועומד מהר סיני ושבועת העדות המוזכרת במסכת שבועות היינו בעד הכובש עדותו ובעל דבר תובעו שיבא ויעיד והוא נשבע שאינו יודע לו עדות אי שבעל דבר משביעו והוא עונה אמן ולחייבו קרבן עולה ויורד כשהודה אחר כן אבל בעד שמעיד לא מצינו שבועה כלל אלא שיש מקומות שנהגו להשביעם כדי לאיים עליהם אבל לא מן הדין וגם דרישה וחקירה אין צריך בגיטין וקדושין דהא בדיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ב.) וגיטין וקדושין לדיני ממונות דמי דהא ילפינן דבר דבר מממון ואיכא בהו נמי טעמא דשלא תנעול דלת דמהאי טעמא נמי לא בעי בהו סמוכין אלא אע"ג דהדיוטות אנן עבדינן שליחותיהו כדאמרינן בגיטין (פ"ח:) אביי אשכחי' לר"י דהוי מעשי אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן א"ל אנן שליחותיהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות והא דאפליגו תנאי בשלהי יבמות חי בודקין עדי נשים בדו"ח או לא דמר מדמי להו לדיני ממונות כיון דאיכא כתובה למשקל ומר מדמי להו לדיני נפשות כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא התם הוא בעידי נשים המעידים שמת בעלה דבהא ליכא משום נעילת דלת דמילתא דלא שכיחא היא שתהיה צריכה לעדי מיתה וגם דמיתה מילתא דאתיא ממילא היא אלא דאפילו הכי סבירא ליה לתנא קמא דכיון דאית ביה ממונא אע"ג דאית ביה נמי צד נפשות אקילו בה משום עגונא אבל בגיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעי דרישה וחקירה משום נעילת דלת כי היכי דלא בעינן מומחין מהאי טעמא נמי וכ"כ הרשב"א ז"ל ואף אם נאמר דכי היכי דפליגי בעדי מיתה ה"נ פליגי בעדי גיטין וקדושין דהא קיי"ל כתנא קמא דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכמו שפסקו הגאונים ז"ל וכ"כ האחרונים ז"ל. ואיברא דבדין מרומה אפי' בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (שם:) דאיכא אוקימתא דמוקי' רב פפא למתני' דקתני אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה אפי' בהודאות והלואות ובדין מרומה ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שהוא קדש אשה אחת חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת ארוסין ושלא בעשרה ובהכמנת עדים בדרך ערמה. ואם באנו להשוות דין מרומה של הודאות והלואות לדיני נפשות כמו שנראה מלשון הר"ם ז"ל (פ"ג מהלכות עדות) וכן מפשטא דמתני' לפום ההיא אוקימתא דרב פפא הנה עדות הב' עדים שהעידו על הקדושין בעל כיון שלא היה בעדותם דרישה וחקירה שהרי לא אמרו בכמה בחדש ולא באי זו שעה וגם באי זה יום לא כיונו שהרי אמרו ביומא רביעאה או תליתאה בשבא כפי מה שהעידו שלשת הב"ד הראשונים בפני הב"ד האחרוני' ותנן בפרק היה בודקין (מ'.) דבחקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה ואע"פ שבשטר קבלת העדות שחתמו הב"ד הראשונים עצמם כתבו שדרשו וחקרו כראוי באי זו שנה באיזה יום בשבוע ובאיזה חדש ובאיזה מקום אין הולכין אחר עדותן זו האחרונה אלא אחר עדותן הראשונה שהעידו בפני הבית דין האחרונים דכיון שהגידו שוב אינן חוזרין ומגידין ואף בעדות זו האחרונה לא נחקרו בכמה בחדש וגם לא באיזו שעה. אלא שנראה דבהודאות והלואות אפילו בדין מרומה לא בעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר לא שאם אמר באחת מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כדיני נפשות וכן אם אמרו אמש הלוהו שיהא צריך שיכוונו באיזה שבוע באיזו שנה באיזה חדש וכל שאר החקירות אע"פ שבדיני נפשות צריך כן כדאיתא התם בפרק היו בודקין אלא שיש לדיין לחקור בו ולדרוש כדין מרומה כל מאי דאפשר כההיא דרבי טרפון דבשלהי יבמות לא כך אמרת לי יונתן בן יוחנן כו' לא כך אמרת לי דמכפר סיכרא אריה וכו' וכן נראה מאותה סוגיא שבפ' היו בודקין ואע"ג דמתניתין קתני אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה ורב פפא דמוקים לה בהודאות והלואות ובדין מרומה דמשמע דשוין הן רב פפא מוסיף הוא על אוקימתיה דרבא דמוקים לה בדיני קנסות דבעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש ורב פפא ה"ק אפי' בהודאות והלואות נמי בדין מרומה שייך דרישה וחקירה קצת ומשו"ה שפיר קתני מתני' אחד דיני ממונות וכו' דהא בכולהו דיני ממונות איכא דרישה וחקירה בקנסות לגמרי כדיני נפשות ובהודאות והלואות בדין מרומה צריך דרישה וחקירה כל מאי דאפשר ומשו"ה קתני סתם אחד דיני ממונות וכו' אלא שאין דינן שוה לגמרי וכן פירש הרא"ה ז"ל וכן נראה מלשון הר"ם מקוצי ז"ל שכתב וז"ל אמנם בדין מרומה צריך דרישה וחקירה ומצוה לדרוש ולחקור כפי היכולת עד כאן:
תשובות הריב״ש · חלק רס״ו סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
