תשובות הריב״ש · חלק רס״ו סימן ז׳

וכן אם באנו לבטל אותם מטעם שהב"ד הראשונים לא היו יושבין בשעה שקבלו עדות העדים שהעידו שראו הקדושין אלא קבלו עדותם מעומד כפי מה שהעידו אלו הב"ד עצמם בפני הב"ד האחרונים ואע"פ שאחר כן חתמו הב"ד הראשונים עצמם בשטר שעשו מקבלת עדותם והזכירו שקבלו העדות ההוא כד הוו במותב תלתא כחדא הולכין אחר עדותן הראשונה שהעידו בפני הבית דין האחרונים ואין הולכין אחר מה שהעידו שנית בחתימתם דכיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין וכ"ש שבעדות הראשונה העידו בשבועה ולא בשני' גם כי בחתימתם האחרונה לא הכחישו בפירוש עדותם הראשונה לומר שהיו יושבין אלא שכתבו בראש השטר במותב תלתא כחדא הוינא שהוא לישנא דבי דינא המורגל בכל מעשה ב"ד ואלו הב"ד היו סבורין שמקבלים עדים אפי' מעומד ולזה אפשר שאע"פ שכתבו במותב תלתא אין כוונתם לומר שהיו יושבין אלא שכתבו הלשון המורגל ויפרשו במותב מלשון עכבה כמו ותשבו בקדש וכמו שאנו אומרים לישב בסוכה אפי' על העמידה כדאמרינן בפ' הקורא עומד (מגילה כא.) אמר ר' יוחנן אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר ותשבו בקדש ימים ויש לנו לומר כן כדי שלא יכחישו עדותם הראשונה שאמרו בפירוש שהיו עומדים נסמכים על העמוד ולעולם יש לנו לבאר דבריו של אדם בענין שלא יכחישו דבריו האחרוני' את הראשוני' כדאמרינן בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ז:) דאם אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן דמשמש לי כעבדא קאמר אא"כ אמר עבדא מצר מאה שמשמעותו עבד גמור ומאחר שקבלו העדות והן עומדים נאמר שאין קבלתם כלום מדאמרי' בפ' שבועת העדות (שבועות ל':) דבשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתי' וישב משה לשפוט את העם ואמרי' התם דקבלת עדות כגמר דין דמי ואם כן הרי הוא כאלו לא העידו השני עדים בפניהם וכבר חזר בו אחד מן העדים ואומר שלא היו דברים מעולם ושמעולם לא היה באותן הקדושין ושהכל שקר וכזב ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שהגדתו הראשונה היתה פסולה שקבלוה הבי' דין מעומד ולא נשאר עד מעיד על הקדושין אלא אחד והמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים (קדושין ס"ה.) וכל שכן שהאשה מכחישתו דעד א' בהכחשה אינו כלום גם טענה זו אינה שהרי הסכימו האחרונים ז"ל דאם קבלו עדות מעומד מה שעשו עשוי דמאי דקאמ' התם דבשע' גמר דין דיין בישיב' ובעלי דינין בעמידה וכן בקבלת עדות דיין בישיבה ועדים בעמידה לכתחלה דוקא קאמר ולא לפסול בדיעבד אם לא עשו כן והא דאמרי' בפ' ב' דזבחים (טז:) מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה נמי קאמר דאי עד שהעיד יושב היה פסול אפי' בדיעבד לא הי' תלמיד חכם כשר להעיד והוא יושב כדאיתא התם אלא לכתחלה דוקא קאמר דפסול עד להעיד מיושב וכן דיין נמי בישיבה לכתחילה קאמר אבל בדיעבד כשר אפי' דיין בעמידה והכי איתא בירושלמי בפ' ד' מיתות (הל' ח') גבי מגדף דתנן במתני' והדיינין עומדין על רגליהם וקורעים ולא מאחין אמר ר"ל מכאן לדיינים שקבלו עדותן מעומד דינן דין ועוד שאף לפי העדות שהעידו הב"ד הראשונים לפני הב"ד האחרונים אפשר שקבלת העדות שקבלו הם משני העדים המעידין על הקדושין הוי כאלו קבלוהו מיושב ואפי' לכתחלה היה מותר לפי שאמרו שהיו נסמכין על העמוד וכל שאם ינעל העמוד והוא נופל לא הוי מעומד דהא קיי"ל בפ' ב' דזבחים (יט:) כת"ק דרבי יוסי ב"ר יהודה דעמידה מן הצד לא שמה עמידה דר"ל עמידה שא"א לה בלא סמיכה וכיון דלא הוי עמידה שפיר קרינא בה ישיבה דומיא דשחיה דאמרינן בפרק הקורא עומד (כ"א) דרמי התם קראי אהדדי כתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר ומשני התם ר' חנינא לא עומד ולא יושב אלא שוחה כלומר וקרינא ביה ישיבה כיון דאינו עומד ממש וקרינא ביה עמידה כיון כאינו יושב ממש וכ"ש בעמידה בסמיכה דכיון דלא קרינא בה עמידה קרינא בה ישיבה ועוד דמאי דאמרינן דדיין בישיבה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר כמו שכתבתי למעלה ואם כן בעמידה ע"י סמיכה אפילו לכתחלה נמי :