תשובות הריב״ש · חלק רס״ו סימן ו׳

תשובה אם באנו לבטל הקדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר שנתן למיירונה הנזכרת מחמת הלשון שהעידו העדים שאמר לה כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קדושין ולא אמר לה הרי את מקודשת לי ואסקינא בפ"ק דקדושין (ה:) דהרי את מקודשת לחוד ולא אמר לי דהוו להו ידים שאין מוכיחות שאין מוכיח מתוך לשונו למי היא מקודשת ואנן קיי"ל כרבא דאמר בפ"ק דנדרים (ה:) דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ואין חוששין כלל להצריכה גט כמו שהסכים הרמב"ן ז"ל והאחרונים ז"ל וכ"ש בזה שלא אמר לה אפילו הרי את מקודשת אלא הריני נותנו לך בתורת קדושין ואין מוכיח מתוך לשונו מי המתקדשת ומי המקדש ואע"פ שאמר לה הריני נותנו לך גם באומר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי ואנו רואים בעינינו שהוא נותנו לה ואעפ"כ הוו ידים שאין מוכיחות כיון שאפשר שנותנו לה כדי שתתקדש לאחר וגם בזה אע"פ שהוא אומר שהוא נותנו לה אפשר שנותנו לה כדי שתתקדש לאחר דהא קיי"ל (קדושין ז.) הילך מנה והתקדשי לפוני מקודשת מדין עבד כנעני וכן אפשר שהיא מקבלת אותו בעד אחרת שעשאתה שליח וא"כ הוו ידים שאינן מוכיחות אע"פ שאמר לה הריני נותנו לך בתורת קדושין. זה אינו נראה דלא מיקרו ידים שאינן מוכיחות אלא במי שמתחיל הדבור ואינו גומר אותו ואין מוכיח מהתחלת הדבור מה היתה כונתו דהיינו לישנא דידים שהוא לשון בית יד אחיזת הדבר כמו שפירש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכן נמי במודר לי ממך דלא מפרש ממאי אי דלא משתעינא בהדך או דלא עבידנא משא ומתן בהדך או דלא קאימנא בד' אמות דילך כדאיתא בפ"ק דנדרים (שם.) אבל במי שאמר הריני נותנו לך בתורת קדושין אין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה ואפי' אם ידענו שהוא נעשה שליח לאחר והיא נעשית שליח לאחרת אפי' הכי אמרינן דלא שביק איניש מידי דרמי עליה ועביד מידי דלא רמי עליה כדתנן בפ' האומר בקדושין (סד:) המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל ומפרשינן לה בגמרא אליבא דרבא כגון שאין שם אלא גדולה וקטנה וכגון דגדולה שויתיה שליח מהו דתימא כי קא מקבל קדושין אדעתא דידה קא מקבל קא משמע לן דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה ומקשינן מי לא עסיקינן דאמרה ליה קדושי דילך אפי' הכי לא שביק איניש מצוה דרמי עליה ועביד מצוה דלא רמי עליה אלמא אע"ג דקדש בתו סתם ולא פירש אי זו אפילו הכי לא אמרינן דהוו ידים שאין מוכיחות אע"פ שגם הגדולה מינתה אותו שליח לקבל לה קדושין אלא אמרינן דעתו אקטנה דהוי מצוה דרמי עליה והכי נמי הכא ואפילו היו הקטנות הרבה שאינו מוכיח מי מהן המתקדשת אפילו הכי חיילי קדושין על אחת מהם אלא שלא ידענו מי היא וכלן צריכו' גט מספק אליבא דהלכת' דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין כדאמרינן בפ' האיש מקדש (קידושין נב.) תני רב טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לא' מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין וכולי ולא קרינן להו ידים שאין מוכיחות אע"פ שאין מוכיח מדבורו מי מהן המקודשת ולמי מן האחין אלא כיון שהדבור שלם בלשון קדושין שהוא מקדש אחת לאחד חיילי קדושין וכל אחת בספק לכל אחד והכא נמי כיון שהדבור שלם לא מיקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קדושין ואזלינן בתר אומדנא דלא שביק איניש מידי דרמי עליה וכן לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ואמרינן שהוא המקדש והיא המתקדשת ואין לשונו חסר כלום ואע"פ שלא אמר הרי את מקודשת לי וה"נ אמרינן בנדרים (ו':) גבי מאי דבעי ר"פ יש יד לקדושין או אין יד לקדושין היכי דמי אלימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת נמי פשיטא דקדושין עצמן אינון ואפי' כי לא אמר לשניה ואת נמי אלא ואת בלחוד דאמרינן בגמרא דבכי האי גונא מספקא ליה לרב פפא אי אמרינן דלשניה נמי לקדושין קאמר או ואת חזאי קאמר לה כתבו המפרשים ז"ל דמיירי כגון שלא נתן לשניה פרוטה אלא שנתן לראשונה שתי פרוטות ואמר לה הרי את מקודשת לי ואמר לשניה ואת דאי נתן לכל אחת פרוטה פשיטא דלא מיקרי יד ואפילו יד מוכיח אלא קדושין עצמן הן דליכא לספוקי דאת חזאי קאמר דאלמא אע"פ שלא הזכיר לזו לשון קדושין וגם לא אמר למי וגם לא היה מדבר עם זו בעסקי קדושיה אפי' הכי כיון שמפני קדושי הראשונה מוכיח שדבור השניה הוא דבור שלם ולקדושין לעצמה קאמר הויא מקודשת לו וכ"ש הכא שהזכיר לה בבאור שהוא נותנו לה בתורת קדושין ואפילו בבעיא דרב פפא דלא אפשיטא כגון שנתן שתי פרוטות לראשונה ואמר לשניה ואת דאיכא לספוקי דואת חזאי קאמר כתבו הפוסקים ז"ל דנקיטינן לחומרא כיון דלא אפשיטא דספקא דאורייתא היא וצריכה גט כיון דיד מוכיח הויא אלא דמבעיא ליה אי יש יד לקדושין כלל ואפילו יד מוכיח וכ"ש בנדון זה דאפילו תימא דהוי יד מ"מ הוי יד מוכיח דצריכה גט מספקא כבעיא דרב פפא: