גם הודאת הגבאי מהש"ינש ליעקב ולאשתו מהבתים אין בו עדות שהבתים הם שלהם שכבר כתבו המפרשים ז"ל גבי עשאה סימן לאחר אבד את זכותו (כתובות ק"ט.) דדוקא כשהמערער עצמו עשאה סימן לאחר או אפי' עשאה אחר סימן לאחר והמערער חתום עלי' בעד אבל עשאה אחר סימן לאחר עדים החתומים בשטר אין זה ראיה שיהיה שלו כדי לאבד המעורר עליה את זכותו דדוקא העורר הוא שכיון שיש לו זכות אין לו לחתום בשטר שמזכיר בו שהוא של המחזיק אבל אחרים כיון שרואין שמחזיק זה בו הם סבורים שיהיה השדה שלו וכותבין כן בשטר מבלי שיהיה להם בזה ידיעה ברורה ועוד שהמדקדק בלשון הגבאי הכתוב בלעז ימצא שלא אמר שהבתים הם שלהם בדוקא אלא שסובל הלשון ההוא שמחזיקים בהם לבד ועוד שהרי אמרו שם בפרק אחרון מכתובות לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא דאי לא דעבד הכי לא הוה זבין לה מיניה ה"נ איכא למימר הכי שאם לא שהגבאי הודה למחזיק שהבתים הם שלו לא היה פורע לו הששה דינרין מן החק ואף אם היה הגבאי הוא עצמו העורר לא אבד את זכותו ועוד דלפי פשט הירושלמי (כתובות פ"ב ה"ד) הנזכר בפרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ה. בתוס' ד"ה אמר) עד אחד בשטר לאו כלום הוא ואפילו לשבועה אינו קם אלא דוקא בשהיו חתומים שנים ומצאו לקיים כתב ידו של אחד ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני והרבה מן המפרשים ז"ל דעתם כן:
תשובות הריב״ש · חלק רנ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.