והטענה שטענה האלמנה ממה שחתם דון יצחק בשטר כתובת יעקב לאשתו וקראו לפניו שטר מתנה לחוד מן הבתים ולא מחה ושתיקתו הויא כהודאה שאין לו זכות בבתים גם זו אינה טענה כיון שלא חתם בשטר המתנה עצמה וא"כ אין כאן ראיה לאבד את זכותו דלא אמרינן הכי אלא בעושה מעשה וחותם בה ולא מיבעיא בשתיקה אלא שאפילו נמלך עמו הקונה אצ"ל מקבל מתנה ואמר לו בפני העדים קנה לך אין זה הודאה אלא יכול לומר משום דאמרי השני נוח לי והראשון קשה ממנו כדאמרינן בפרק חזקת (בבא בתרא ל':) גבי ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא כו' א"ל והא אית לי סהדי דאתאי ואימלכי בך ואמרת לי זיל זבון דאמרי השני נוח לי והראשון קשה ממנו אמר רבא דינא קאמר ליה כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וכו' אפי' תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא בחותם דקא עביד מעשה אבל הכא דבורא הוא ועבד איניש דמקרי ואמר וא"כ בנדון זה אין שתיקת דון יצחק בשמיעת קריאת המתנה הודאה וגם חתימת הכתובה אינה מעשה מאחר שאין נזכר בכתובה מתנת הבתים ועוד שלא אמרו שתהא הודאה לאבד זכותו אלא בחותם עליה בעד דהוי מעשה לקיים השטר אבל דון יצחק לא חתם בכתובה בעד שהיה קרוב אלא לכבוד בעלמא ושני העדים הם שחותמין וכותבין בפירוש פלוני בן פלוני עד והאחרים כותבין שמם לבד אם כן אין חתימתו ראיה כלל לאבד זכותו :
תשובות הריב״ש · חלק רנ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.