תשובות הריב״ש · חלק רנ״ב סימן א׳

ראיתי טענות כת האלמנה הכתובות בפרו"סיש הבאה לזכות בקרקע ההוא מחמתן וכן ראיתי טענות דון יצחק קטורזי שכנגדה לבטל טענותיה כדי להעמיד הקרקע בידו כאשר היה שלו מקדם ואיני רואה בכל טענות האלמנה שיהיה בהם טענה מספקת להעמיד הקרקע בידה זולתי אחת כי טענה החזקה שטענה שהחזיק בבתים ההם יעקב קטורזי ואשתו שלשה שנים בפני דון יצחק הנזכר ואכל פירותיהן בשופי בלי מחאה אינה כלום מאחר שהיה יעקב הנזכר מורשה דון יצחק הנזכר בכל נכסיו והמוציא והמביא ובן ביתו וכ"ש שהיה בן אחיו הרי הוא כמו אפטרופין ששנו במשנה (ב"ב מ"ב.) שאין להם חזקה דהנהו לאו במחזיקין בנכסי קטנים שהן אפטרופין שלהן דאי הכי מאי אפטרופין אפילו אחרים דלאו אפטרופין אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל אלא ודאי באפטרופין על נכסי גדולים היא וכיון שכן לאו באפטרופין שמנו אותן ב"ד היא שהרי אין ב"ד ממנין אפטרופוס לגדולים כדאיתא בפרק המפקיד (בבא מציעא ל"ט.) אפטרופא לדקנני לא מוקמינן ואי בשמנוהו ב"ד לקטן ואח"כ הגדיל הרי מכיון שהגדיל יצא מאפטרופסותו וכיון שכן אם לא התחיל לירד לקרקע עד אחר שהגדיל הקטן והוא יוצא מאפטרופסותו הרי יש לו חזקה שעבר ממנויו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עברו האפטרופין ממנויין ואכלו שלש שנים אחר שעברו הרי זו חזקה ע"כ. והכי איתא בהדיא התם בברייתא פרק חזקת (בבא בתרא מ"ז.) גבי אומן ואריס והוא הדין לאפטרופוס ואם התחיל לירד לקרקע בעודו קטן מאי איריא אפטרופא אפילו אחר דלאו אפטרופא אין לו חזקה בנכסי קטן כל שהתחיל לירד בעודו קטן ואפילו החזיק שלש שנים אחר שהגדיל כמו שהסכימו האחרונים ז"ל ולזה אין להעמיד המשנה האומרת דאין לאפטרופין חזקה באפטרופוס שמנוהו ב"ד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בין שמנו אותו ב"ד וכו' הרב ז"ל הולך בשטת רבו בן מאגש ז"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל היינו דוקא בשלא החזיק שלש שנים אבל החזיק שלש שנים משהגדיל יש לו חזקה אע"פ שירד בה בעודו קטן וכ"כ בפירוש (בפרק י"ד) ובאפטרופא כי האי גונא לא הוי חזקה אבל לפי הדעת האמתי שהסכימו האחרונים ז"ל אין להעמידה במנוהו ב"ד אלא או במי שממנה אפטרופוס על בניו הגדולים או על בניו הקטנים ושימשך מנויו אף לאחר שיגדלו שמקיימין את דבריו ומיירי בשלא התחיל האפטרופא לירד בקרקע אלא אחר שהגדילו דבאחר הוי חזקה כיון דגדול הוא ובאפטרופא לא הוי חזקה כיון דירד ברשות וכן נמי במי שממנה אפטרופא על הוצאתו והכנסתו לפקח בנכסיו ולשמרן דגם הוא מיקרי אפטרופוס בלשון חכמים דלשון אפטרופוס ממונה כמו שאמרו אין אפטרופוס לעריות וכן בתרגום ירושלמי ויפקד המלך פקידים אפטרופין וכן מורשה או שליח נקרא אפטרופוס כדאמרינן בנדרים פרק נערה המאורשה (ע"ב:) האומר לאפטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה וכו' וא"כ המורשה הרי הוא בכלל האפטרופין לענין חזקה כל שהוא מורשה על כל נכסיו סתם ומכניס ומוציא כמו"ש הרמב"ם ז"ל (פרק י"ב) ולכן אם יעקב זה מתעסק ומשתדל מכח הרשאה ההיא בנכסי דון יצחק הנזכר ומכניס ומוציא נראה שאין חזקתו מועלת לו דהוה ליה כיורד ברשות דטעמא דכל הני דמתני' דאין להם חזקה מהאי טעמא הוא שהם יורדין ברשות וכן יש שאין מקפידין זה על זה או שאין יכולין למחות וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דהא דתנן ולא לאב בנכסי הבן ה"ה בנכסי הבת וכן הבן או הבת בנכסי האם וכן נמי אח ואחות ואע"פ שאינם בדין זה שהרי אין דרכם להשתדל ולהיות סמוכים ע"י אחיהם ואחיותיהם מ"מ לפעמים אין להן חזקה אם יראה בעיני הב"ד שזה סמוך על אח זה בעסקי נכסיו ובכיוצא בזה הכל תלוי בעיני הב"ד לפי מה שהוא ענין ע"כ. וא"כ בנדון זה שהי' בן אחיו והיה מורשה שלו ומתעסק בנכסיו ומכניס ומוציא אין מועיל לו חזקה ואע"פ שלא הביא ראיה דון יצחק קטורזי על היות יעקב הנזכר מורשה שלו ולא נכתב זה בפרוסי"ש גם האלמנה לא הביאה ראיה על החזקה ולא נכתב זה בפרוסי"ש וא"כ כיון שאין לאלמנה ראיה על החזקה אלא מתוך הודעת דון יצחק הנזכר הרי הוא נאמן לומר שהיה מורשה שלו. אמנם נראה שזה הוא מפורסם ביניכם שיעקב ואשתו אכלו שני חזקה ושיעקב היה מורשה דון יצחק הנזכר. ומה שטוענת האלמנה שאשת יעקב היה לה מתנה מן הבתים ומכח המתנה אכלה היא אותן שני חזקה והיא לא היתה מורשה של דון יצחק ואין הרשאת בעלה מגרעת כח החזקה שלה גם זו אינה טענה שהרי היא אינה באה בטענת עצמה אלא בטענת בעלה וכיון שבעלה היה מורשה ולא היתה חזקתו מועלת גם חזקת האשה הבאה מכח בעלה ובטענתו אינה מועלת כדאמרינן גבי בן אומן ובן אריס והוא הדין לגבי אפטרופוס כמו"ש הרמב"ם ז"ל ואע"ג דאמרינן בגמרא (ב"ב מ"ז.) לא צריכא דקאמרי בפנינו הודה לו וכו' דמשמע מהתם דבן אומן ובן אריס דאתי בטענתא דאבוה אי טעין ברי נאמן כפי גרסת קצת מפרשים ז"ל דלא גרסי דקאמרי עדים התם הוא כגון שהבן אכל שני חזקה דנאמן במגו דאי בעי אתי בטענתא דנפשיה ולומר אני לקחתיה ממך אבל בנדון זה אע"פ שאחר מתנת בעלה החזיקה שלש שנים מכ"מ הרי היתה המתנה מפורסמת ושהיא היתה מוחזקת מכח בעלה ולכן אין להאמינה אף אם טוענת ברי שיעקב בעלה קנה הבתים מדון יצחק שהרי אין כאן מגו. ועוד שאע"פ שהיה לה מתנה מבעלה מ"מ בעלה היה דר בבתים והוא היה עקר הבית ועל שמו היה נקרא והוא אין לו חזקה שהיה המורשה והיא לא החזיקה אחרי מות בעלה שני חזקה. גם הטענה שטענה האלמנה שיעקב הנזכר הרס ובנה בבתים ההם בפני דון יצחק הנזכר ולא מיחה בזה גם היא אינה טענה דאע"ג דאשכחן בגמרא בפ' חזקת (בבא בתרא נ:) לפום חד לישנא דאיתמר התם דבעל בנכסי אשתו דאין לו חזקה אם חפר בו בורות שיחין ומערות הוי חזקה והרמ"ה ז"ל הביאו בפסק הלכה היינו דוקא בבעל בנכסי אשתו דטעמא דאין לו חזקה הוי משום דאין מקפידין זה על זה באכילת פירות אבל בהיזק כגון חפר בה בורות שיחין ומערות ודאי לא שתקה אם לא שמכרה לו אבל באפטרופוס או במורשה דטעמא מפני שיורד ברשות אפשר שגם זה עשה ברשות כיון שהוא מורשה שלו לעשות כאשר יראה בעיניו. ועוד דהתם הוא בעושה היזק אבל בנדון זה לא עשה היזק אדרבה היתה חורבה ובנאה ואם לצורך הבנין סתר על מנת לבנות אין זה מקלקל אלא מתקן ואדרבה מה שהוציא בבנין גורם לו שאין אכילת פירות הבתים חזקה כיון שלא עלה שכירות הבתים ליותר מהוצאת הבנין דה"ל כאפיק כורא ועייל כורא דלא הוי חזקה כדאיתא התם: