תשובות הריב״ש · חלק רמ״ט סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אמנם כל זה הוא אם נהגו הקהל שהיחיד או יחידים לפעמים מוציאין עצמם מתקנתם אבל אם לא נהגו בזה הנה אלו הה' לא היו יכולין להוציא עצמם מן ההסכמה אבל הם נכללין בה אע"פ שהוציאו עצמם ממנה ועכ"ז לא עברו על החרם לפי שהם לא עשו דבר כנגד ההסכמה שהיא לקיים החלוקה והם לא טענו על החלוקה רק שאמרו שמוציאין עצמם מן ההסכמה הזו החדשה ואף אם יביאו גזבר וסופרים בשעת ההסכמה להעיד להם כן אין עוברין על החרם בשביל זה אלא שאין בדבריהם ממש ועל כרחם נכללין בהסכמה ואם אח"כ יבואו כנגדה יעברו על החרם מאחר שהם נכללים בה אבל אם בשעת ההסכמה מוציאין עצמם ממנה מפני שראו שאינה ישרה ושהיא כנגדם אין בזה שום אסור שהרי על דעת כן הושם הדבר לפני הקהל כדי שיאמר כל א' דעתו כמ"ש בשטר שכך הסכימו בני המעמד שבפני כל הקהל תעשה ההסכמה כדי שיראו כלם הטובה היא אם רעה ואם היא לתועלת כלם יסכימו בה וא"כ יכול היה כל אדם לומר דעתו ומה שנראה לו בהסכמה ולומר שהוא מוציא עצמו ממנה ואף להעיד עדים ולבקש לחתום לו השטר לעדות ואע"פ שאין ממש בדבריו כי המעוט בטל ברוב ואעפ"י שכתוב בלשון ההסכמה שלא יבא שום אדם כנגד ההסכמה החדשה אין הכוונה אלא אחר העשותה ושלא יבטלנה שום אדם ושלא יבא כנגדה אבל בשעת עשייתה וכל שעוסקין באותו ענין יכול כל אדם לומר שהוא מסלק עצמו ממנה ואינו מסכים בה אע"פ שאין ממש בדבריו אם הרוב הסכימו בה עם טובי העיר וגם אחרי כן יכול להעיד עדים על מה שסלק עצמו בשעה שהסכימו בה עם טובי העיר. ועוד כי הלשון ההוא נכתב בשטר על פי סדור המוקדמין שהרי לא היה כן כתוב בטופס שנתן הסופר לגזבר רק שלא יעשו כנגד החלוקה הראשונה וא"כ אין אלו הה' עוברין למפרע מפני הסדור הנעשה אח"כ והמוקדמין היה להם לפרסם הסידור ההוא בצבור ואח"כ היו נשמרין הכל כמו"ש למעלה והם לא עשו כן רק שמיד הכריזו על אלו החמשה שעברו על החרם ואף אם הביאו אלו החמשה הגזבר בבית הכנסת להעיד להם על זה או שיצוה לסופר לתת להם טופס מן ההסכמה אין בזה משום עובר על החרם כי זה לא נאסר בהסכמה ואף על פי שכתוב בה שלא יוציאו שום אדם מן ההסכמה אין בלשון זה שמי שיוציא עצמו יעבור על ההסכמה והחרם רק שאם יוציא לא יועיל לו גם זה הלשון נכתב על פי סדור המוקדמים וטרם שיפרסמו אותו אי אפשר לעבור עליו כמו שכתבתי למעלה אין צריך לומר שאם כונת מה שנאמר בהסכמה שאלוי"ה לפ"י די"ל שיני"יור הוא שיוכל אדם להתרעם לפני האדון על ענין ההסכמה אם היא כדין אם לא שבזה מבואר הוא שאלו החמשה לא עברו בענין אחר כי לא הביאו מאיים ומפחיד ומבקש לבטל החלוקה רק שבאו לפני הגזבר והיו יכולין לבא לפניו אף לבטל החלוקה אם כך הוא כונת המלות ההם אבל בזה צריך לחקור קהלות הגליל הזה המורגלים באלו המלות בכל הסכמתם מה היא כונתם בהם ומ"מ אלה שלא באו כנגד החלוקה ולא בקשו מן הגזבר לבטל אותה רק שהעידו עדים וסופר בפני הגזבר שהם מוציאין עצמם מן ההסכמה וזה בעת עשייתה או שהיו עסוקים באותו ענין וכל מה שבקשו מהגזבר אחר זה לא היה רק להתרעם מן המפרסמים אותן במנודין ובמוחרמין שלא כדין. סוף דבר אחרי ראותי טענות כל הכתות ושמעי אותם באזני מפיהם איני רואה שהחמשה אלו עברו על החרם והמוקדמין שהכריזו עליהם במנודין ובמוחרמין עשו שלא כדין שהלבינו את פניהם וביישום ברבים על לא עול בכפם ואיני חושדם שעשו זה מפני איבה ושנאה חלילה רק בשוגג לפי שחשבו שעברו וכדי להסיר ולהרים מכשול מדרך הצבור ומ"מ חייבין הם לפרסם בצבור שאלה החמשה לא עברו ולפייסם בדברי רצוי ושלום ולהרבות עליהם רעים כמ"ש חז"ל (יומא פ"ז.) על מש"כ לך התרפס ורהב רעך אם ממון נתחייבת לו התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים:
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.