תשובות הריב״ש · חלק רמ״ט סימן ג׳

תשובה מבואר הוא שבני העיר יכולין לעשות גדרים ותקנות ומנהגות ביניהן ולענוש לעובר על תקנתם כדאיתא בפ"ק דב"ב (ח':) רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכירות פועלים ולהסיע על קיצותן וכמו שב"ד של ישראל היו רשאין להחרים ולנדות כדכתיב ואקללם ואשביעם באלהים וחייב כל אדם להתנהג באותה גזרה שהם גוזרין כן הדין באנשי העיר אם הסכימו כלם או רובם במעמד טובי העיר חייבין כל בני העיר להתנהג באותה תקנה שתקנו הם וחל החרם עליהם כדכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו ואמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל"ו:) אי איכא גוי כלו אין אי לא לא ומשמע התם דרובו הוי ככולו ואף מי שלא היה נמצא בהסכמתם חייב לנהוג בה כשיודע לו. וראיה לדבר מיהונתן בן שאול שלא היה בהשביע אביו וכו' וכן ראובן שתק כשהגידו לו אחיו החרם שהחרימו על מכירת יוסף שלא בפניו וכיון שהיו צבור והיו בני אב אחד נהג בחרמם אע"פ שלא היה שם כמו"ש בהגדה וגם הדורות הבאים חייבין לנהוג כן ואע"פ שלא היו בשעת הגזרה כדכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש אשר יקום ויבנה את העיר הזאת את יריחו ונתקיימה גזרתו לאחר כמה דורות וכן בימי פילגש בגבעה לפי שאמרו ארור נותן אשה לבנימין נאסר אותו הדור וגם הדורות הבאים היו נאסרין אם לא שדרשו ממנו ולא מבנינו כדאית' בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"א.) הא אלו אמרו עליהם ועל זרעם או סתם החרם חל על הדורות הבאים וכיון שבני העיר יכולין להסיע על קיצותן בגזרת חרם או נדוי הרי הם על בני עירם בענין זה כב"ד הגדול על ישראל ואין המעוט יכולין להוציא עצמם מתקנתם אבל חייבין לנהוג כמו שהסכימו טובי העיר עם רוב אנשי העיר אלא שבחרמי הקהל הולכין אחר מנהגם שכל שנהגו שלפעמים קצת יחידים מוציאין עצמם מתקנותיהם ומחרמיהם ואחרי שהוציאו עצמם ממנה אין מתנהגים בה ואין הקהל חושבים אותו כעובר על התקנה אחרי שהוציא עצמו מכלל תקנתם בענין זה כיון שכבר נהגו בזה הרי מן הסתם דעת הקהל שהמוציא עצמו מן התקנה לא יהיה נכלל בה הואיל וכן נהגו והרי זה כמו היתר חרמי הקהל שמתירין הם לעצמם שלא בפתח וחרטה שלא ע"פ חכם והדבר ידוע שאין החרמות נתרין בדרך זה מן הדין אלא שכיון שכך נהגו מקדם רשאין הם בזה שהרי כשמחרימין על דעת מנהגם הם מחרימין וגדולה מזו כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שמה שנוהגין בקהלות שמחרימין על תקנותיהם ואם יש עובר על תקנתם אין מכריזין עליו ואין נוהגין עמו כדין מוחרם אע"פ שמפורסם לכל שעבר הוא שמאחר שכך נהגו הנה דעתם שאף אם יעבור על החרם לא ינהגו עמו כדין מוחרם והוא עונו ישא וכמו שאמרו בפסח שני הנח להם לישראל אע"פ שאינם נביאים הם בני נביאים ובירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) אמרו כל דבר שאין אתה יודע מה טיבו צא וראה מה הצבור נוהגין ונהוג כן אלה הם דברי הרשב"א ז"ל בתשובה אצ"ל שאם נהגו הצבור שלא להקפיד על המוציא עצמו מתקנתם שעל הסתם אין דעתם לכלול בתקנתם ובחרמם היחיד או יחידים המוציאים עצמם מהם וא"כ בנדון זה אם נהגו כן הקהל ההוא כמו שטוענין החמשה הנה רשאין הם להוציא עצמם מן התקנה ומן החרם שמחרימין עתה כיון שכך נהגו ולזה אף אם עשו איזה דבר כנגד החלוקה עצמה ובאו כנגדה לא עברו על החרם שהחרימו בתקנה שניה לחזוק החלוקה שהרי הוציאו עצמם בשטר מן התקנה ההיא ומן הסתם לא נכללו בה מאחר שלא כללו אותם בה הקהל בפי' כמ"ש בטופס התקנה הנתון לגזבר מיד הסופר שכתוב בו שהוציאו החמשה עצמם מן התקנה ואין כתוב בו שכללו אותם הקהל בה בפי' אף אם הוציאו עצמם ממנה וכיון שנהגו הקהל בהוצאת יחידים מן הכלל א"כ הרי הסופר מעיד שאלו אינם נכללים באותה תקנה ובאותו חרם שהחרימו בה מאחר שמעיד שהוציאו עצמם ממנה. ומ"ש בשטר החתום ע"פ הסידור שסדרו המוקדמין שהמוקדמין והקהל הסכימו שלא יוציאו שום אדם מתקנה זו וא"כ אף אם הה' הוציאו עצמם מן התקנה והחרם הרי הם נכללים בה על כרחם שהרי כללום בהם הקהל הנה בזה אחרי שהסופר שהעיד על טופס התקנה לפני הגזבר הוא ג"כ סופר השטר ואחד מעדיו והדבר ידוע שנתינת הטופס לגזבר היתה קודם חתימת השטר הנה יש לנו לדון השטר בענין שלא יסתור למה שכתוב בטופס שהרי אם יסתור השטר לטופס אין עדותו בשטר כלום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולכן נדון ונאמר שמש"כ כן בשטר היה מחמת שאע"פ שההסכמה נעשית סתם אחרי שהסכימו שיסדרו אותה המוקדמין בארוכה ובכל תקף והכל מודים בזה וגם בטופס כתוב כן הנה המוקדמין סדרו אותה והוסיפו וחדשו דברים לחזוק ההסכמה שהרי מבואר לכל שכל הדברים הנזכרים בשטר לא נאמרו בקהל בפרט בשעת ההסכמה אלא בכלל וסמכו שהמוקדמין יסדרו בארוכה והעדים עשו שטר וחתמוהו על פי הסדור ההוא. וכ"כ שהסכימו הקהל שלא יוציאו שום אדם מן התקנה ואע"פ שלא נאמר בשעת ההסכמה אחרי שהמוקדמים סדרו כן בלשון השטר ויש לנו לומר כן כדי שלא נחזיק הסופר במגיד וחוזר ומגיד כנגד הגדתו הראשונה כמו שהדין כן בשני לשונות הכתובים בשטר אחד וסותרים זה את' זה שיש לנו לקיימם בכל מה שנוכל כדי שיסכימו יחד כדאמרי' בב"ב פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ו:) דבעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא ואע"ג דפשיטא ליה בספל מלמעלה וקפל מלמטה שהולכין אחר התחתון כדתנן התם כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה מאתים למעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אפי' הכי מיבעיא ליה בקפל מלמעלה וספל מלמטה אם נקיים שתיהם נאמר שקפל היה כתוב בשניהם אלא שעל ידי זבוב נמחק העליון לפי שיש לנו להסכים שני הלשונות ואפילו באפשר רחוק כגון חששא דזבוב ובנדון זה ג"כ יש לנו לקיים את שתיהן ולומר שמה שנכתב בשטר החתום נכתב על פי סדור המוקדמים ואם לא נאמר כן בפי' בשעת ההסכמה כמו שכלם מודים ומסכימים שעל פי סדורם היתה ההסכמה וא"כ אחרי שבשעת ההסכמה לא הוסכם בפירוש שלא יוכל שום אדם להוציא עצמו ממנה הנה אז היו יכולין החמשה להוציא עצמם ממנה ולעשות כל דבר כנגד כל ההסכמה ההיא ואף כנגד הראשונה מבלי שיעברו על החרם והנדוי. ואף אם נאמר שאחר שבארו המוקדמין בסדורם שלא יוכל שום אדם להוציא עצמו מן התקנה הנה נכללו אלו החמשה בתקנה למפרע ולמפרע עברו על התקנה דומיא דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאם ישן היום שהוא יום האסור וישן ג"כ למחר שהוא יום התנאי עבר בבל יחל למפרע על שינת יום הראשון כדאיתא בפ"ב דנדרים (י"ד:) דהתם הוא שפירש האסור והתנאי וגם כן בכאן אם פירשו בשעת הנדר שלא יוציא שום אדם עצמו מן התקלה אם יסדרו כן המוקדמין אז כשסדרו כן המוקדמים היו עוברים למפרע אבל בכאן שלא פי' אסור בדבר זה כלל בשעת ההסכמה אלא שבכלל אמרו שיסדרו המוקדמין לשון ההסכמה אין חלו החמשה עוברין למפרע שהרי אי אפשר שיעברו על מה שלא ידעו שהרי הם היו חושבין שיוכלו להוציא עצמם מן ההסכמה כמו שנהוג בקהל ההוא ולא הוה לאסוקי אדעתייהו שהמוקדמין יסדרו ההסכמה כנגד המנהג והמוקדמין טרם שיכריזו על שום אדם היה להם לקרות בביהכ"נ הסדור והבאור שעשו בהסכמה ומן אז והלאה אם יעבור שום אדם אז היו רשאין להכריז עליו לא בזולת זה. ועוד שנראה שאין יכולת ביד המוקדמין לומר שלא יוציא שום אדם עצמו מן התקנה שאע"פ שנתנו להם הקהל רשות וכח לסדר ההסכמה בכל תקף זהו באור הלשון אבל לא להוסיף ולחדש ענינים אחרים בהסכמה ולכלול בה מי שהוציא עצמו ממנה בשעת ההסכמה ובזה טעו העדים כשכתבו על פי סדורם עניינים כאלה ולחתום שכך הסכימו הקהל במוחלט ומ"מ לא נחזיקם במעידי שקר בשביל זה משום דאפשר דעבידי דטעו בכהאי גונא מפני מה שהסכימו הקהל שיסדרו המוקדמין השטר דומיא דעבורא דירחא דעבידי דטעו בה סהדי: