תשובות הריב״ש · חלק רמ״ט סימן ב׳

שאלת הגביר י"א. קהל בורנ"ה י"ש צ"ו הסכימו לחלק ליחידי הקהל מקומות ישיבה של בית הכנסת שבנו מחדש ועל זה כל הקהל בהסכמה אחת בררו להם שלשה מטובי הקהל לחלק המקומות ההם ליחידים לפיראות עיניהם ולברור לכל אחד חלק יפה ומקום ראוי והגון לו כפי ענינו למראית עיניהם שכל מה שעשו בענין החלוקה הנזכרת יהיה מקויים ומקובל על הקהל כאלו עשאוהו כל הקהל וכל מי שישב במקום אחד זולתי במקום שיבררו להם המחלקים הנזכרים או יסרב באותה חלוקה שעשו להם שיקנם בחמשים דינרין כמש"כ זה בארוכה בהסכמה הכתובה מיד הסופר. המחלקים הנזכרים עשו החלוקה ההיא ובררו לכל אחד מקומו וכל הקהל נתפייסו מאותה חלוקה זולתי שנים או שלשה שלא נתפייסו בה ולא רצו לשבת במקום שבררו ונתנו להם המחלקים וגם כדי שלא לעבור על תקנת הקהל לא ישבו במקומות האחרים אבל ישבו בספסלים קטנים עם נערים. אח"כ כמו שנה מוקדמי הקהל קבצו אנשי המעמד ביום שמיני חג עצרת והניחו לפניהם שיטב בעיניהם כדי להסיר ריבין ומחלוקת ונזקין שאפשר שיולדו לקהל וליחידים בענין החלוקה הנזכרת שיעשו קיום וחזוק בדבר החלוקה יותר ממה שנעשה בהסכמה הראשונה. ואנשי המעמד אחר משא ומתן שהיה להם בזה היתה הסכמתם שהיה ראוי וטוב לעשות קיום וחזוק לחלוקה אך אמנם שיראו ויגידו זה לכל הקהל בבית הכנסת ואם טוב בעיני כלם לעשות החזוק ההוא על החלוקה או שדעתם שיהיה תועלת לכל הקהל שיעשוה בהסכמת כלם בענין שיהיה הדבר קיים וחזק. ועל כן ביום ההוא הניחו המוקדמין במעמד כל הקהל כדברים הראשונים שהניחו בפני אנשי המעמד והסכימו כלם זולתי חמשה שנסתלקו עצמם מזה לעשות קיום וחזוק לחלוקה שלא יבא שום אדם כנגד החלוקה הכתובה מיד רבי אברהם הסופר בכח חרם ונדוי ושלא יביא מבקש או מאיים או מנגד ומי שיעשה כנגד זה שינהגו עמו הקהל נדוי גמור עד שיסלק אותו המנגד או מאיים או מבקש וכל נזק שיגיע בעד זה לקהל או ליחידים שיפרענו הוא בכח החרם והנדוי וכן שלא יוכלו לשנות מקומותיהם אם לא בעד נשואין או אבלות או קרוב או אכסנאי לא בזולת זה בכח ההסכמה הראשונה וקנס חמשים דנרין ובכח חרם ונדוי ושיכתב בארוכה כאשר יתנו המוקדמין מסודר ומכל זה סלקו עצמם חמשה והעידו עדים ובקשו מהסופר שיעשה להם שטר מזה וגם הביאו בב"ה הגזבר וסופר ערבי ובקשו מהסופר ערבי לעשות להם שטר כי הם מסלקים ומוציאין עצמם מן התקנה החדשה שעושין הקהל עתה עם חרם ונדוי וכן בקשו מהגזבר יצוה לסופר הקהל שיתן להם טופס ההסכמה והגזבר צוה לסופר שאם נכתבה ההסכמה שיתננה אליו ואם לא נכתבה שלא יכתבנה עד שיראה הוא אם היא עשויה כדין אז ענו מוקדמי הקהל אל הגזבר כי אלה האנשים המסתלקים ומוציאין עצמם מן ההסכמה החדשה שעשו עתה הקהל הם עוברים על החרם אשר בהסכמה ההיא ולכן ראוי שיהיו נבדלים מהקהל כדין מנודין ומוחרמים ובקשו מהגזבר שיצוה להם שיסגרו בביתם וינהגו נדוי ולא יבואו לבית הכנסת כדי שלא להכשיל הקהל ומלבד זה הכריזו המוקדמין בבית הכנסת ביום המחרת היה יום שמחת תורה שהנזכרים עברו על החרם והנדוי ולכן שינהגו עמהם הקהל כדין מנודין ומוחרמין וכן עשו כל הקהל קבלו מן המוקדמין ונהגו עמהם כדין מנודין ומוחרמין ואלה החמשה אומרים וטוענין כי המוקדמים שהכריזו זה עליהם עשו שלא כדין כי הם לא עברו על החרם חלילה להם אבל סלקו עצמם מן התקנה ומן החרם והנדוי שהיו מחדשים עתה כמו שהוא נהוג בקהל ההוא להסתלק ולהוציא עצמם קצת יחידים לפעמים מן החרמות והנדויין ואין מכלים דבר אם יעברו על התקנה והחרם מאחר שהוציאו עצמם מן הכלל ואף אם לא היה יכלת בידם להסתלק ולהוציא עצמם מן התקנה החדשה הנעשית בכח חרם ונדוי מכל מקום הם לא עברו על התקנה והחרם מפני אמרם שמוציאין עצמם מן התקנה כי התקנה היתה לחזוק החלוקה והם לא אמרו דבר כנגד החלוקה לבטלה ולא הביאו מבקש או מאיים או מנגד כדי לבטלה ולא ישבו במקומות האחרים רק שהוציאו עצמם מן התקנה החדשה שהיו עושין עתה מפני שלא היו מסכימים בחזוק אחר על החלוקה יותר מן הקודם. ומוקדמי הקהל משיבין כי הם עשו כדין במה שהכריזו עליהם לפי שאלה עברו על התקנה לפי שאין שום יחיד יכול להוציא עצמו מתקנת הקהל כיון שהרוב מסכימים בה ועוד שהקהל הסכימו בפירוש שלא לסלק שום אדם מן התקנה כמש"כ בשטר החתום המסודר ע"פ המוקדמין ואע"פ שלא נכתב כן בטופס שנתן הסופר לגזבר היה לפי שעדיין לא היתה ההסכמה מסודרת על פי המוקדמים בארוכה ומאחר שהם נכללים מן הדין בתקנה החדשה הנה כשהלכו לפני הגזבר ועשה צווי לסופר הקהל לבקשתם הנה היה זה כנגד החלוקה ועוד שבתקנה זו החדשה כתוב שלא יבא שום אדם כנגד תקנה זו וכנגד התקנה הראשונה וא"כ אלו החמשה אף אם לא באו כנגד התקנה הראשונה הנה באו כננד התקנה הזאת החדשה בהתרעמם לגזבר ובהוציא עצמם ממנה ואע"פ שבטופס הנתון לפני הנזכר לא נכתב שיהיה החרם והנדוי כי אם על מי שיבא כנגד החלוקה וההסכמה הראשונה לא על החולק על זאת החדשה הנה הטופס ההוא נעשה קודם שיסדרו המוקדמין לשון ההסכמה אבל מכיון שהוסכם שהמוקדמין יסדרו שטר הנעשה מן ההסכמה בכל תוקף. הנה הם סדרוה שיהיה החרם והנדוי כוללין ההסכמה הראשונה והאחרונה והעדים חתמוה כן על פיהם וראוי ללכת אחרי מה שנכתב ונחתם מן הסופר והעד השני שעמו ולא אחרי הטופס שנכתב ראשונה מיד הסופר לבדו. והה' משיבין שאין ראוי ללכת רק אחרי הטופס שנתן הסופר לגזבר שנעשה ראשונה כי מה שחתמו העדים אחר כן היה כי המוקדמין שהיה להם לסדר השטר לעדים סדרו והוסיפו בלשון מה שלא היה ולא נברא וחדשו בה דברים ותנאים חדשים שלא נכללו בתקנת הקהל ואם העדים טעו אין לעיין למה שחתמו בטעות והראיה שטעו העדים בשטר ההוא שכתבו בשטר שכל הקהל הסכימו בהסכמה והדבר מפורסם שהוא שקר כי החמשה לא הסכימו בה כמו שידוע זה לכל הקהל ויש להם שטר הסופר הערבי שמעיד על זה מלבד טופס סופר הקהל הנתון לגזבר שהוא מבואר שם וא"כ מה שהוסיפו שעל תקנה זו החדשה הוטלה החרם והנדוי הוא דבר שלא היה בעולם ואף אם היה הנה באותו מעמד חלקו החמשה עליה טרם הגמרה וכבר היה מוסכם מאנשי המעמד שלא תעשה ההסכמה כי אם בהסכמת כל הקהל כמש"כ זה בשטר שחתמו העדים ולזה היו שואלים לכל הקהל כדי שיאמר כל א' דעתו ומה שנראה אליו ולא שיהיה בנדוי החולק על דעת האחרים ואם מפני שהלכו לגזבר ואמרו לו שהן מוציאין עצמם מן התקנה זו שהם עושין עתה שלא כדין לא עברו בזה על החרם שהרי אמרו הקהל בתקנה שהם עושים אותה שאלוי"ה לפ"י די"ל שיניו"ר ולשון זה כולל שיוכל כל אדם להתרעם לפני האדון או הממונה שלו בלי שיעבור על החרם ולזה אומרים זה הלשון בכל ההסכמות דאם לא כן היו באים כנגד האדון אם לא היה אדם יכול לבא לדון לפניו ולכן אף אם יהיה כדבריהם לא עברו על החרם והנדוי כלל והמוקדמין שהכריזו עליהם עשו שלא כדין מחמת שנאה וראויים ליענש אלה דברי שתי הכתות ושאלת ממני להודיעך דעתי: