כתבת בההיא דפ"ב (כ"ג.) וז"ל אמנם אין זה צריך לפנים ולא ראיה דכיון דתני אבוה דשמואל לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא ופי' לא תצא דמתני' לא תצא מהיתירה הראשון משמע דלדידיה כך היא התירוה לינשא כשנשאת ממש הלכך אם התירוה לינשא לא תצא מהיתרה הראשון עד יבאו עדי טומאה ודאית עכ"ל. נראה מדבריך דלאבוה דשמואל לעולם היתר נשואין כנשואין ממש לכל דבר והא ליתא דהא קיי"ל בפרק המגרש (גיטין פ"ט:) כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ובקלא דבתר ארוסין איכא פלוגתא התם כל שכן דבקודם ארוסין לכולי עלמא חיישינן אפי' בהתירוה ואבוה דשמואל לא אמרה אלא בהא דהכא שכיון שהאמינוה שלא נטמאת במגו והתירוה אין עדי שביה הבאים אחר כן סותרים נאמנותה וכן בההיא דיבמות (קי"ז:) עד אומר מת ונשאת ואח"כ בא עד אחר ואמר לא מת לא תצא ואפילו התירוה לינשא לא תצא מהיתרה דכיון שהאמינה תורה עד אחד בעדות אשה הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל בלא התירוה עדיין על פיו אלא זה אומר מת וזה אומר לא מת הוה ליה עד אחד בהכחשה ואין מתירין אותה הא בעלמא ודאי אין היתר נשואין כנשואין ממש:
תשובות הריב״ש · חלק רל״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.