ותחלה אומר לך כי היסוד אשר יסדת עליו זאת הקושיא דהיינו חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הוא רעוע דהא לא איתמר הכי בגמרא אלא לרב אסי ורב אסי הא איתותב אבל לזעירי דקיימא לן כותיה חדא בנסתרה וחדא בנבעלה ותרוייהו בה אלא דלרבי יוחנן המכשיר בה מכשיר בבתה ואע"ג דאמרינן לעיל דרב אסי על כרחיה אית ליה דרבי יוחנן מ"מ לאו הכריחא הוא דרבי יוחנן אית ליה דרב אסי דא"כ לא הוה קיי"ל כותיה דהא אסקינן לדרב אסי בתיובתא ואף מלישנא דרבי יוחנן משמע דלית ליה דרב אסי דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה משמע דעקרא דמתניתין רישא וסיפא מיירי בה אלא דבבתה נמי הכי דינא ואף לרב אסי אפשר דכי אמרינן חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה לאו למימרא דסיפא איירי בבתה לחוד אלא בה ובבתה אלא דאצטריכא משום בתה. ומיהו אף אם נודה אליך בזה לומר דלרבי יוחנן נמי רישא איירי בה וסיפא בבתה ולא בה אין כאן קושיא כלל מלשון נאמנת שהרי כיון שפירש וכהן הוא רוצה לומר מיוחס וכמו שפירש רש"י ז"ל הרי היא נאמנת בזה הדבור בין בה בין בבתה לכל מה שאפשר שכיון שיש לה חזקת כשרות שלא נבעלה לפסול הרי היא נאמנת לומר שנבעלה לכשר ומיוחס בין בה בין בבתה עד סוף כל הדורות לכל דבר לרבי יוחנן אלא דבברייתא אליביה חדית דינא אחרינא דדוקא בעדות זו שהוא עדות של גופה כלומר דשייך בגופה נאמנת בין ליוחסין בין לתרומה בין בה בין בבתה אבל בעדות בתה דהיינו אם אומרת שהבועל כהן גמור אע"פ שנאמנת להכשירה ליוחסין אינה נאמנת להחזיקו בכהן גמור להאכילה בתרומה מצד עצמו ולא לעבודה בזכר דמספקינן ליה בזר דלגבי הא לית לה חזקה וכן אם ידענו שהוא כהן ואין אנו יודעים מי הוא משתקין אותו אם מעבודה אם מתרומה כפי חלוק הסברות ורבי יוחנן נמי כשאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה השוה מדותיו שכך היא נאמנת לומר שנבעלה לכשר בבתה כמו בה אלא שלהעיד בבתה שהיא כהנת גמורה נאמינה בשהיא כשרה אבל נספקנה בזרה וכן כשתרץ לרבי אלעזר לא שתוקי וכשר לכל דבר קאמר שהוא כשר ר"ל שאינו פסול ומיהו זר הוא ואינו אוכל תרומה מחמת עצמו ככהן ולא עובד עבודה וכל אלה הם דברים מבוארים ולפי מה שפירשת שלא נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן כי אם על ולד הבת אם כן לעיל אמאי לא אמרינן לרב אסי דרישא דאינה מעוברת מיירי בה ולא בבתה וסיפא בבתה עצמה ואיכא צריכותא שחזקת האם תועיל לבת ואתיא אפילו כרבי אלעזר דהא לא פסיל אלא בולד בתה אלא שכל מה שכתבת בזה הם דברים זרים חוץ מכבודך עד שחי נפשי לישא וליתן בהם מפי הכתב אני חושב לאבוד זמן אם לא פה אל פה אבל לפי הנראה מכתבך אתה חושב לחריפות ולגבורה להראות פנים לעקש הישרה ולטהר השרץ מן התורה ולא כן אנכי עמדי:
תשובות הריב״ש · חלק רל״א סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.